Volume 1

Page 102

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

להתישבות חקלאית של בני ירושלים (היא החברה שיסדה את הישוב במוצא) והיה חבר בועד הראשון יחד עם אפרים כהן, א. מ. לונץ, מנחם סוסניצקי וחיים אלעסרי.

אחרי שהוסמך להוראה נתמנה בתרמ''ד למורה לעברית ולערבית בביה"ס של כי"ח בירושלים ולימד שם עשר שנים. תוך כך לימד שנים אחדות גם בביתהיתומים מיסודם של יהודי פרנקפורט, ובמשך 28 שנה לימד עברית, ערבית וצרפתית (1891-1919) בביה"ס אולינה דה רוטשילד, ואחרי מלחמת-העולם הראשונה היה מנהל בית-הספר לבנים שברשת החינוך הכללי שברחוב ישעיהו ומורה לערבית בבית-המדרש למורים.

בתר"ן נשא לאשר. את מרגלית בת הרי"מ פינס (מראשוני הספרדים שנשאו נשים אשכנזיות) והנהיג בביתו את שפת-הדיבור העברית (גם בזה היה מראשוני הספרדים שהלכו בדרכו של א. בן-יהודה). הקדיש מזמנו לפעילות צבורית. השתתף ביסוד בית-הספרים הלאומי "גנזי יוסף ומדרש אברבנאל" בתרנ"ב. השתתף עם גיסו דוד ילין ביסוד לשכת בני ברית באיזמיר בתר"ן, ויסד לשכות בסופיה ובפלובדיב (בולגריה) בתרס"ב. בשנות תרנ"ז-ס"ב היה גבאי התלמוד-תורה של עדת הספרדים. בתרע"א השתתף ביסוד החברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ. בתרע"ג השתתף ביסוד בית-המלאכה לבנות ישראל בירושלים. בשנות מלחמת-העולם הראשונה, כשגיסו דוד ילין גורש לדמשק, ניהל במקומו את בית-המדרש למורים ועמל להמשכת קיומו. באותה תקופה היה חבר פעיל בועד הסיוע האמריקאי להקלת המצוקה של תושבי ירושלים. כשסגרו השלטונות הצבאיים את ביה"ס אולינה דה רוטשילד בגלל היותו "מוסד אויב" (אנגלי) ונסתם מקור פרנסתו העיקרי, עסק בעבודות ספרותיות, שהמשרד הא"י של ההסתדרות הציונית הזמין אצלי. אחרי המלחמה השתתף ביסוד ועד העיר ליהודי ירושלים והיה נשיאו כ-12 שנה. השתתף בועידת לונדון של ההסתדרות הציונית ב-1920 כנציג הסתדרות הספרדים שהיה ממנהיגיה. בתרפ"ד היד, חבר מתנדב של ההנהלה הציונית מטעם הועד הלאומי וחבר הועדה המדינית שלה. בתרפ"ה נסע בשליחות הועד הלאומי לוינה למו"מ עם נציגי ההסתדרות הציונית ו"אגודת ישראל" לשם יצירת מצע לעבודה משותפת. בזמנים שונים היה דבר פעיל במוסדות ובגופים צבוריים דלהלן: הנהלת הועד הלאומי, ועד העדה הספרדית ומוסדותיה, בני ברית, ועד החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ועד הלשון העברית, ועד התנוך שליד ההנהלה הציונית, חברת "למען ירושלים" (מיסודו של רונלד סטורס מושל ירושלים), החברה המזרחית, הסתדרות המורים, אגודת הסופרים העברים, הסתדרות הספרדים והתאחדות עולמית של היהודים הספרדים.

עוד מבחירתו החל לכתוב בעתונות העברית (החל מ"המליץ" ו"הצפירה") והאיספניולית בגולה

ובעתונים ובקבצים ספרותיים ומדעיים בארץ והמשיך בכך כל ימיו. פרסם מאמרים בשאלות צבור, חנוך, חרבות ולשון ורשימות ספרותיות ופולקלוריות, בעיקר מההוי של הספרדים ועדות המזרח והערבים חושבי הארץ, שהכיר את אורח חייהם עוד מילדותו. כתיבתו הצטיינה בסגנון מנופה ומלוטש וסגנונו המקראי היה מחונן בגמישות מתאימה לצרכי זמננו. במשך זמן קצר הוציא בתרנ"ה עתון באיספניולית לשם השפעה לאומית ותרבותית על היהודים הספרדים. כתב ותרגם ספרים רבים. ביניהם יש להזכיר: משלי ישמעאל, שיחות ישמעאל, אלמון האובד (סיפור מתקופת התנ"ך, תרגום מאנגלית), מגילות משפחה מארץ-ישראל (מונוגרפיות על משפחות ותיקות וידועות בארץ), תורת אם או פת חיל (ספר קריאה לבנות בתורת משק הבית, הראשון במקצועו), הליכות עולם או פרי תרבות (ספר מקרא לנוער), זואולוגיה לילדים בסיפורים, בופון (רומן), פסל גבור (רומן מחיי ברכוכבא), אגדות הערבים על סיפורי התורה ועל נביאי ישראל (שני הספרים הללו הופיעו בהוצאת "דביר"), ספר קריאה בערבית לבתי-הספר העברים, תחת כנפי הנשר (ספור מתקופת הרמב"ם, מתורגם מאנגלית), ספרים על חיי הערבים בשם הכולל "ילדי ערב", מסיפורי בני ערב, ספר המשלים, ספר הבדיחות והשיחות, ספר החיים, חיי הפלחים והעירוניים בתשואה לחיי היהודים בתקופת המקרא והתלמוד, ספר הספרות הערבית, ספר הלשון הערבית המדוברת, ספר זכרונות מירושלים בחמשים שנה. (מקצת מהספרים האלה נשארו כולם או בחלקם בכתב-יד).

קיבל מהממשלה הבריטית את אותות-הכבוד M.B.E. ו- P.O.I

בשנותיו האחרונות פרש מעבודתו בהוראה ובעסקנות והתמסר לספרות בלבד.

במלאות שנה בדיוק לפטירת רעיתו נפטר בירושלים, כ"ב אלול תש"ב.

הרב נפתלי הרץ הלוי (ויידנבוים)

נולד בביאליסטוק י"ג חשון תרי"ג (1852) לאביו הרב הדרשן ר' אריה ליב (שעלה ארצה לעת זקנה מופלגת, אחרי פטירת בנו, והיה דורש בבית-מדרש שליד ת"ת "שערי תורה"). למד בחדר ובישיבות והגיע לדרגה גבוהה בידיעות התורה בנגלה ובנסתר ובמדעים כלליים, ביחוד במתימטיקה, וכן היה דרשן מפואר וסופר מהיר בעברית. קיים את התורה מעוני וחיבר והוציא ספרים רבי-ערך. מרוב עוני ושקידה בלימוד ובכתיבה לקתה בריאותו והרופאים יעצוהו לעבור לאקלים חם יותר, ובהיותו חובב ציון מנעוריו עלה לארץ-ישראל בשנת תרמ"ד עם בני ביתו והתישב בשכונת מאה שערים בירושלים.

כאן חי בעוני ובענוה והוסיף לשקוד על התורה והגיד שיעור בישיבת "דגל תורה". גדולי ירושלים

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 102). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/102