Volume 1

Page 127

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

היה רב בעפולה וכיום מנהל מכון לחקירת התלמוד ע"ש הרי פישל. בנו חיים , תלמיד חכם, בנו שאול חנא , עסקן צבורי בעניני תורה ודת, חוקר בחכמת ישראל וסוחר נכבד; בנו שמואל , ממנהלי מושב זקנים בירושלים; חתנו הרב פסח מאירי בעל בתו שרה רסיא היה מנהל בית המלאכה שערי תורה ביפו; חתנו הרב יוסף רבי בעל בתו רוחמה היה מנהל התלמוד תורה שערי תורה ביפו; חתנו הרב יונה מירקין בעל בתו פרידה בתיה , מורה בבית הספר "נצח ישראל" בפתח-תקוה. אחד מנכדיו, הלל , בן הרב דב , הידוע בשם פיטר ברגסון , עומד כיום בראש קבוצת "העברים" באמריקה ונשיא "הועד העברי לשחרור לאומי".

נפטר בירושלים, כ"ג שבט תרפ"ט.

זלמן ברזל

נולד בצפת בכ"ו ניסן תרל"ב (1872) לאביו ר' אפרים צבי ולאמו חיה מלכה לבית שפירא .

היה בן הדור החמישי לילידי הארץ במשפחתו מצד אביו והדור השלישי מצד אמו. הראשון במשפחה בארץ היה ר' זלמן לייב הייער מוויז'ניץ (בוקובינה), בן הרב משה יהודה הגאון מברודצ'ין (מזרח-גליציה). עלה ארצה עם בני-ביתו ורכושו בשנת תקי"ג (1753)

בראשית הזרם של עלית החסידים. הם טולטלו על פני הים במשך ששה חדשים באנית-מפרשים עד לקפריסין, ומשם באו ארצה בסירות-מפרש טעונות חרובים, שהיו מזונם היחידי בכל הדרך, והתישבו בטבריה. כאן ישב ר' זלמן לייב בבית-הכנסת של רבי מאיר בעל הנס ולמד והתקין ישיבה. לפני מותו השאיר צוואה בכתב, בה כתב : "ארורים יהיו הבנים והבנות אם יעזבו את הארץ''. מצד אמו של זלמן ברזל היה הראשון לעולים הרב יעקב שפירא מבויבריק (גליציה).

בילדותו למד זלמן בחדר, אצל רבנים מיוחדים,

ואחר-כך למד לבדו ש"ס ופוסקים בבית-המדרש של כולל וויז'ניץ, ובהשפעת יצחק אפשטיין ואלעזר רוקח בזמן היותם בצפת החל לקרוא גם ספרי השכלה ומדע בעברית ולמד את השפה הצרפתית, שהיתה בימים ההם שפת המסחר והתרבות בכל המזרח הקרוב.

בן 15 השיאו לו את חנה בת נפתלי בלויא ואז יצא מצפת ליפו וגר בנוה שלום ואחר-כך בנוה צדק. כאן שימש קבלן מטעם חברת "רג'י עותומן" (החברה הצרפתית, שקבלה כערבון להלואה שנתנה לממשלה את הזכיון המונופולי למכירת טבק בכל הממלכה) להספקת טבק לתושבי סוריה וארץ-ישראל והיה לו בית-חרושת לטבק-הרחה.

כשדרשה החברה להעתיק את בית-החרושת לבירות לקח אתו שמה את כל הפועלים העברים, כארבעים, רובם מעולי תימן. בשנות מגוריו בבירות השתתף שם בפעילות בחיי הצבור היהודי והיה ראש ועד הקהלה ונשיא לשכת "בני ברית". יסד את "קלוב התקוה" בבירות (1919).

משחזר ארצה המשיך את פעילותו הכלכלית כאן ובארצות השכנות והשתמש ביחסיו הטובים עם נכבדי הערבים והנוצרים בארצנו ובבירות לרכישת קרקעות להרחבת הישוב העברי ולפיתוח הארץ. ביפו בנה רחוב שלם שנקרא על שמו, ועוד לפני שנים רבות ניהל משא ומתן לרכישת זכיון על חמי טבריה ליהודים (בא במשא ומתן עם אוסישקין בשנת תרפ"א) ולגאולת אדמת עפולה. השתתף בגאולת האדמה מדרום ליפו וביסוד השכונה "בית וגן" (כיום בת-ים ) וכן ברכישת אדמת הכפר אום חלאד, שעליה בנויה כיום העיר נתניה .

בתקופת מלחמת-העולם הראשונה השתדל לפעול לטובת אחיו היהודים ובשם עדת היהודים בבירות הופיע לפני המצביא הטורקי ג'מאל פחה ואחרי הכיבוש הבריטי לפני המצביא אלנבי .

משנתמעט הישוב היהודי בצפת אחרי מלחמתהעולם הראשונה, הרבה להשתדל למען החיאת הישוב בה, וביחוד נתן את דעתי על פיתוח הר כנען, המבורך באויר צונן וצח, כמקום מרגוע-קיץ שיהיה מקור-מחיה ליהודי העיר, דוגמת הקייטנות שבלבנון. וכשבאה מרת שרה לוי מסינגפור, ברצותה להשקיע את הונה הרב במפעל חיוני לפיתוח הארץ, הצליח להשפיע עליה, שתפנה לפיתוח הקייטנות בהר כנען והתמסר בכל מרצו לעזרתה. אף הוא עצמו פתח בית-מלון על ההר. המהומות בשנת 1935 הפריעו את המשכת פעילותו, אך אחרי שקוט הארץ והתחולל מלחמת העולם השניה זכה לראות את הר כנען הומה מרוב אורחים.

נפטר ביום ב' ד' חשון תש"ו (11.10.45) בטבריה ונקבר בצפת על יד קבר הוריו.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 127). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/127