Volume 1

Page 141

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

יעקב מרדכי מלצ'יק (פרלמן)

נולד בבריינסק, פלך גרודנה, צפון פולין, י"ד אדר תרכ"ז (1867) , לאביו ר' שמעון פרלמן , חוכר אחוזות וסוחר אמיד. בן שנתים נתיתם מאביו, ואמו התאמצה לתת לו חינוך יהודי טוב. שרידי אמידותה הוצאו למחיה ולבסוף הוכרחה לבקש את לחמה ולחם בנה ברוכלות בכפרים ולא יכלה עוד לשלם בעדו שכר-לימוד. אז, בהיותו בן 8, החל לעזור לה ברוכלות, ובערבים היה לומד תורה מפי בחורי-ישיבה, ולכך לא חסכו את הכסף מהכנסתם הדלה. בן 11 החל ללמוד נגרות ואת מחצית שכרו שילם לבחור שלימדהו תורה בערבים.

בסוף תרמ"ב, בהיותו בן 15, והוא כבר פועלנגר מאומן, הצטרף לקבוצת עולי ביאליסטוק, שקנו אדמה בפתח-תקוה באמצעות השליח ר' אברהם קופלמן , ונסע עמהם לארץ-ישראל, כי שם יבנו בתים ויהא צורך בעבודת נגר.

ביום ט' תשרי (ערב יום-כפור) תרמ"ג הגיע עם העולים ליפו וממחרת הצום הוזמן על-ידי אלחנן בולקין לעבוד בבנין בתי המושב יהודיה, שהקימו מחדשי הישוב בפתח-תקוה לדירה במקום רחוק מסכנת הקדחת. עבד כחצי שנה בבנין הבתים של ר' דוד גוטמן ור' יצחק צבי שפירא (אביהם של מיכאל ואברהם שפירא ) בתנאים הקשים ביותר: בחוסר מים ולנוכח נגישות החיילים הטורקיים שבאו מפעם לפעם להפסיק את העבודה, בגלל חוסר רשיון לבנין, ולסחוט שוחד במחיר העלמת עין מהבניה ה"אסורה". אח"כ עבד בבניני אחוזת לחמן , שהוקמו בניהולו של הרב אריה ליב פרומקין על אדמת פתח-תקוה בעלת השם הרע באדמת-קדחת. הדרים ביהודיה צעקו השכם והערב חמס על הרב פרומקין, שהוא הולך להקים בנינים לדירת-קבע בשטח, נגוע בסכנת קדחת, ויעקב מרדכי היה הראשון שהפר את האימה הזאת, כי עוד לפני הקמת הבתים, במשך העבודה, היה לן שם יחידי מבלי לחשוש לסכנה הכפולה: מצד ערבים ויתושים גורמי הקדחת.

בתקופת עבודתו בפתח-תקוה נתלווה פעם לר'

יהושע שטאמפר בסיור שערך במשך שלשה ימים בשטחי השממה והעזובה והכפרים הערביים שמצפון לפתח-תקוה וראו את שממונה של הארץ העזובה מבניה האמתיים ואת קני מחלות הקדחת והגרענת שהתפשטו בה.

בתרמ"ד, והוא בחור בן 17, בעל מקצוע מפרנס, נשא לאשה את רבקה בת ר' שלום פישל מלציק, תלמיד-חכם מפורסם, בן עירו מחו"ל, ואח''כ מטובי המלמדים ביפו, ולאחר זמן נקרא בשם-משפחת אשתו, שהיתה נתינת טורקיה והיה זקוק לשינוי-שם זה כלפי השלטונות.

סוף-סוף גברה הקדחת עליו והכריחתו לעזוב את פתח-תקוה וסביבתה. עבד כשנה בבנין המושבה עקרון, בבנין בית-הכנסת בראשון לציון (גם שם מתוך נגישות השלטון, שפקד להפסיק את העבודה), בבניני המושבה גדרה, בחדרה (היה היחיד בין בעליהמקצוע שלא פחד לצאת לעבוד שם בסכנת הקדחת) ובזכרון יעקב בתנאים קשים ובשכר זעום.

התנאים הוטבו לו קצת כשנתקבל לעבודה לזמן ממושך במקוה ישראל, בהנהלת הירש . העבודה היתה קשה, מזריחה ועד שקיעה, וללינת לילה הוכרח ללכת ליפו, אך השכר היה טוב יותר, והמנהל הירש עזר לו בהלואה בתנאים נוחים לרכוש לו מגרש בנוה שלום מאת אריה ליב פינקלשטין, חותנו של אלחנן יעקב ליטוינסקי (המגרש נרשם על שם אשתו, שהיתה נתינה טורקית), ובנה את ביתו בין הראשונים בשכינה. עבד במקצוע בבנין בתים פרטיים בשכונה, בבניו התלמוד-תורה, בית הספר לבנות, הגמנסיה הרצליה ובבתים הראשונים של "אחוזת בית" (היא תלאביב בראשיתה). בגלל מצב חמרי קשה ניסה ב-1910 את מזלו בהגירה לארגנטינה, ולאחד שנה וחצי חזר ארצה. היה וחבר במרכז בעלי-מלאכה. במלחמת-העולם הראשונה הוגלה בעת הגירוש הכללי לכפר-סבא ומשם לחדרה. אחרי המלחמה חזר לביתו, השתתף בעבודתו המקצועית בבנין תל-אביב הגדולה וזכה לראות דור של בנים מושרשים במולדת העברית.

יצחק הררי

נולד בדמשק, בשנת תר"ז (1847), לאביו אליהו , ממשפחה ותיקה וידועה בסוריה ובארצות השכנות. קיבל חינוך יהודי בתלמוד-תורה בדמשק ואח"כ למד במוסד החינוכי של זכי כהן בבירות, בו למדו בני המשפחות הנכבדות לימודי יהדות וגם את השפות הצרפתית, הטורקית והערבית והשכלה כללית.

בשנת תרכ"ו (1866) עלה ארצה והתישב בירושלים. תודות להשכלתו קיבל משרה בשרות הממשלה מקודם בירושלים ואח"כ בעזה. בשנת תרמ"ג (1883) עבר ליפו. כאן התפטר מן הפקידות הממשלתית ונתמנה למוכתר העדה הספרדית ופתח את משרדו מול

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 141). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/141