טיינות בהתחרות בכתיבת חיבור מדעי קיבל סטיפנדיה למשך כל שנות לימודו, ובהתחרות אחרת קיבל מדלית זהב. להצעת מורי המחלקה נשאר באוניברסיטה להשתלם לפרופסורה, חיבר עבודות מדעיות והצטיין בהן, אך נרמז לו, שבלי המרת הדת אין פרופסורה. גדולי המדע הבטיחו להשתדל בעדו, ובינתים עבד כעוזר לעורך-דין ונתפרסם במחקר משפטי ובחיבורים שפרסם בעתונות המקצועית ברוסיה ובחו"ל, אך בסוף נודע לו, שבגלל יהדותו לא יוכל להיות לא פרופסור ולא עורך-דין. אז הוזמן לאוניברסיטת סופיה, בירת בולגריה, והיה שם פרופיסור למשפט הרומי ולכלכלה מדינית בשנות 97- 1893. אח"כ עבד בשבועון כלכלי בפאריס ונתכבד בתואר חבר-כבוד של האקדמיה האמריקנית למדעי המדינה והכלכלה בפילאדלפיה. ב-1898 חזר לרוסיה ועסק בספרות מדעית בעוזר בעתוני-משפט ובאנציקלופדיה ברוקהאוז-עפרון, ואח"כ נתמנה לחבר באגודה המדעית המשפטית לחוק בינלאומי בברלין. ב-1905 קיבל רשיון להופיע כעורך-דין מושבע בבתי המשפט. בשנות 1919-24 היה יועץ לממשלת רוסיה בעניני משפט, ובתקופה זו היה בשנות 1922-23 יועץ לקונסול הבריטי במוסקבה בדבר מתן רשיונותעליה לארץ-ישראל.
בעבודה ציונית התחיל בעודנו נער. בשנות 991896 היה חבר באגודות סטודנטים ציוניים "עזרה" ו"נס ציונה" באודיסה. ב-1893 יזם את הועידה הציונית בווינה יחד עם שבעה אנשים מראשוני הציונות והחליטו לכנס קונגרס ציוני גדול בברלין בפסח הבא (1894), אך הרעיון לא יצא לפועל. בשבתו בסופיה יסד שם אגודה בשם "ציון" וכשהופיעה "מדינת היהודים" של הרצל הציע לו מיד את עזרתו והיה אחד מהשלשה (יחד עם הרצל ונורדאו ) שארגנו את הקונגרס הציוני הראשון והשתתף בקונגרסים א'-ח' (חוץ מהקונגרסים ב' וה', שבזמנם ישב ברוסיה בכלא בשל עבודתו הציונית שהיתה אז אסורה לפי החוק). בשנות 19101897 היה חבר הועד הפועל הציוני, בשנות 19021898 חבר הועד המפקח של אוצר התישבות היהודים, ב-1903 היה ראש המשלחת להרצל מטעם הועה"פ של ציוני רוסיה בענין אוגאנדה, ב-9- 1918 יו"ר מרכז הקהילות ברוסיה, ב-24 -1922 יו"ר המרכז הציוני החשאי ברוסיה. בגלל זה נאסר ב-1924 ועמדו לגרשו לסיביר, אך החליפו את ענשו ב"גירוש" מרוסיה (כלומר: במתן רשיון לצאת ממנה) לארץ ישראל.
כאן החל לעסוק במקצועו כעורך-דין ובעסקנות ציונית בברית הציונים הכלליים (חבר המועצה ומשפטהחברים שלה), שופט במשפט העליון לערעורים ליד אגודת עורכי-הדין, במשך כמה שנים היה שופט בביתהמשפט העירוני בת"א. חיבר ופירסם מחקרים וספרים מדעיים בשפות שונות (בעיקר בשטח המשפט והכלכלה), ובשנת ת"ש פרסם חוברת בשם "מזכרונותי" דרכי מבית-הספר העממי עד הפרופיסורה.
אברהם מרדכי ברזילי
נולד באודיסה, כ' אייר תרמ"א (1881), לאביו יוסף. קיבל חינוך מסורתי בחדרים ובישיבות. נמשך עוד מבחרותו לציונות והיה פעיל בעבודות למען ארץ-ישראל וגם בעניני-צבור יהודיים במקומו. עסק במסחר עצים ויערות. בשנת תרע"ג עזב את עסקיו המצליחים ועלה ארצה עם משפחתו (הגיע לחוף יפו ביום ח' ניסן תרע"ג).
מיד אחרי הגיעו ארצה התקרב אל העסקנים הפעילים בישוב והקדיש את מרצו ויכלתו לקידום הפעולה הישובית והציונית. ביחוד נתן את דעתו לתקן פגם גדול מלפני עשרים שנה ומעלה, כשנכשל הנסיון הראשון של יהושע חנקין לגאול את אדמת עמק יזרעאל מידי סורסוק, משום שיהודי הגולה שנתנו דמיקדימה על חלקות קרקע נבהלו מפני גזירות ההגבלה של השלטון הטורקי והפסיקו את תשלומיהם, וכך ירדו דמי-הקדימה לטמיון והקניה נתבטלה. וכעת אמר ברזילי ללכד מחדש את הכוחות לגאול את האדמה ההיא. הוא היה מראשי הפעילים באספה בבית הרב א. י. קוק , שהיה אז רבה של יפו, והשתתף במרץ ובכח-השפעה רב ביסוד "אגודת המתנחלים", שבעזרת חברת "הכשרת הישוב" גאלה כעשרים אלף דונם במבוא עמק יזרעאל עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ובזה פתחה שער לגאולת העמק כולו. כן השתתף עם מנחם שיינקין ועם יוסף אליהו שלוש בניהול "חברה חדשה", שגאלה קרקעות ליד צפת.
במלחמת-העולם הראשונה ויתר על נתינותו הרוסית ונשאר בארץ, המשיך לעסוק בצרכי צבור ועזר למפעלי הסיוע לנצרכים בשל מצוקות המלחמה. כשגורשו יהודי יפו-ת"א בז' ניסן תרע"ז ונוסד ועד ההגירה המרכזי לעזרת המגורשים (בהרכב חברי ועד הסיוע וועד העיר ליהודי יפו ובראשות מאיר דיזנגוף ושמעון רוקח) היה הוא הגזבר-בפועל של ועד זה.
אחרי המלחמה התמסר לפיתוח ענף גידול הטבק בראש-פנה ובמושבות הגליל העליון, התישב בראש-פנה והיה יו"ר הסינדיקט של מגדלי הטבק ובמשך כמה