Volume 1

Page 173

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

לחומה. המשא-והמתן בענין הקרקע נמשך עד תום המלחמה העולמית - ורק אז נסתיים בהצלחה; כיום מתנוססות על קרקע זו שכונות מהודרות.

בשנות המלחמה נמנה עם הועד לחלוקת העזרה האמריקאית למגורשי יפו ותל-אביב. קשריו ההדוקים עם הרשות וידיעותיו במנהגי הארץ ובלשונותיה עמדו לו להציל יהודים רבים ממאסר וענויים בזמן הרדיפות הקשות על חברי "נילי" ו"השומר".

אחר-כך אנו רואים אותו כאחד מארבעת הצירים מטבריה באספה המכוננת בתל-אביב. באותה תקופה היה פעיל כחבר העיריה. עם כניסת האנגלים נוסד בית-משפט שלום עברי - והוא משמש בו כאחד השופטים.

עוד בשנת 1917 התארגנה קבוצה של יהודים והוא בתוכם שחברה את חמי טבריה. כסף לא מעט הפסידו החוכרים - אבל הם ראו למרחוק ובקשו לרכוש את הזכות לקונצסיה מתמדת בבוא מועד. ואמנם - קבוצה זו סללה את הדרך לקבלת הקונצסיה, שהיא מפעל לאומי וישובי כביר.

בשנת 1933 הניח את ידיו מהמסחר. הוא מתפרנס מאז מהסוכנות של "הארץ" ועתותיו הפנויות מוקדשות ללמוד, לקריאה בספרות העברית ולעסקנות צבורית. זכה להקים דור ענף, מעורה בחיי הארץ ובתרבות העברית. מסורת הבית, של הכנסת אורחים, יגיע כפים וציונות שלמה, נמשכת בכל הבתים האלה.

משנת 1946 מתגורר בנתניה בתוך בניו ובנותיו, נכדיו וניניו.

הסופר יעקב חורגין - חתנו.

אברהם קצורין

נולד בירושלים, בשנת תר"ד (1844), לאביו שאול, ממשפחה שעלתה מאנגליה בראשית המאה ה-19. (עלו לאנגליה מפלך מוהילוב, רוסיה)

(אחותו ליבא דבורה היתה אשתו של מיכל הכהן. עורך ה"אריאל" וחבר מערכת "הלבנון- ו"החבצלת" בירושלים). למד ב"חדר" ובישיבה, ואחרי נשואיו

תחל עוסק בקבלנות בנין והיה מבוני שכונת נחלת שבעה בירושלים.

בשנת תרנ"ו עבר ליפו ובנה בשוק אל-דיר טחנה פרימיטיבית שהופעלה בכוחות-סוסים, מהראשונות ביפו. בשנת תר"ס הנהיג חידוש עצום בארץ במקצוע הטחינה, כשהביא מאנגליה מנוע מיכאני הפועל בכח דלק של נפט, ובזה היה החלוץ לטחינה באמצעים מודרניים בארץ. בחדשים הראשונים סבל בגלל חששות-ההבל של לקוחותיו הערבים, שפחדו להביא אליו חטה לטחינה, פן יורגש ריח הנפט בקמח... אך במשך הזמן הצליח להסביר להם, כי כשם שעד עתה לא הורגש ריח הסוסים בקמח כך גם ריח הנפט לא יורגש, ואחרי שראו כי אמנם נכונים דברי הטוחן היהודי - סברו וקיבלו.

בניו דב-בר וזלמן עזרו לו בעבודה והתמחו במקצוע, וכשגדלו בניו מנחם ויצחק הצטרפו גם הם לעסק, וכך תפסה המשפחה עמדה של חלוצים מומחים בהקמת טחנות-קמח בארץ והמשיכו בניהול המפעל.

נפטר בירושלים, י"ח אייר תרס"ה.

יוסף פלדמן

נולד בעיירה טורצ'ין, פלך ווהלין, ו' אדר תרכ"ה (1865), לאביו ר' דוד צבי, חסיד קרלין והוכר אחוזות. עד שנתו ה-15 למד בחדר בעיירה, ואח"כ יצא עם

בית אביו לגור בכפר, באחוזה של אציל שאביו עיבד את אדמתה. שם התאמן בחקלאות ורכש בה את הידיעות הראשונות: רכיבה על סוס, טיפול בבהמות, וכדומה.

כשיסד ראובן לרר, קרובו של יוסף פלדמן, את המושבה נס-ציונה וראה צורך בבחורים מאומנים בעבודה חקלאית, הזמין אותו לבוא ארצה ולהשתתף בעבודה במושבה, ואז עלה ארצה, בשנת 1887, ונכנס לעבודת נטיעת כרמים בהדרכת ר' אהרן אייזנברג, שגר אז בואדי-חנין, היא נס-ציונה כיום. כשרכש אייזנגרג חלקת-אדמה בת כמה מאות דונמים לחלוקה

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 173). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/173