חרושת לטבק "פומארו", ותוך טרדותיו בעסקים הפרטיים התנדב לעסוק גם בצרכי צבור. הצטרף ל"בני ברית" ומ-1928 ואילך היה נשיא הלשכה בסאלוניקי. היה נציג יהודי יון במועצת הסוכנות היהודית. השתתף בהנהגת הקהלה ובשנה האחרונה לפני עלותו ארצה נבחר לנשיאה. יצג בכבוד ובהדר את קהלתו בפני אנשי השלטון וזכה להוקרה כללית בכל חוגי התושבים, ואף אחרי עלותו ארצה נבחר כציר יהודי יון לקונגרס היהודי העולמי שהתכנס בז'נבה בתרצ"ו.
ב-1934 ביקר בארץ לשם הכנת עליתו וב-1935 בא להשתקע והתישב בתל-אביב. כאן יסד את בנק א"י לדיסקונט בע''מ והיה בו יו"ר מועצת המנהלים והמנהל הכללי. הוא הצליח למשוך הון יהודי רב ממצרים ומארצות אחרות לחיים הכלכליים של הישוב והעלה את הבנק לדרגת אחד הגדולים ביותר בארץ. בתפקידו זה תמך בכל מפעל כלכלי ראוי לעזרה וביחסו הלבבי ללקוחות אנשי היזמה, הן במגע אישי והן בעזרת אשראי, עודד את היזמה הפרטית להשקעות ולפעילות כלכלית בריאה ומועילה לפרט ולכלל. ב-1943 התאחד בנק מרכנתיל שבחיפה עם הבנק לדיסקונט ומאז היה יו"ר מועצת המנהלים גם בבנק מרכנתיל חיפה.
גם בארץ היה פעיל בעסקנות צבורית ולאומית כחבר ההנהלה של קרן היסוד, חבר הנהלת אגודת שוחרי האוניברסיטה, יו"ר מועדון "קדימה" (שפעל בו למען הפצת תרבות לאומית בצבור הספרדים ומשיכת צבור זה להשתתפות פעילה בכל ענפי החיים הלאומיים), יו"ר מועצת העדה הספרדית בתל-אביב, מיסד ויו"ר החברה "בנים לגבולם" שפעל בה למען התישבות יהודים ספרדים על הקרקע; חבר פעיל ב"בני ברית", יו"ר הנהלת הקרן למתלמדים, שיסד לשם תמיכה כמתלמדים כשרוניים מחוסרי אמצעים, וכן היה חבר ותומך במוסדות חסד ותרבות שונים.
ביון פרסם מאמרים על שאלות שונות בעתונות היהודית והכללית. כאן לא הרבה בכתיבה, אלא יותר מכן פעל והפעיל בהשפעתו האישית לטובת הצבור. הצטיין בטעם טוב בחיי החברה והספרות והאמנות ושימש טפוס נאה של האצילות היהודית השרשית שנשתמרה והתפתחה בסאלוניקי כממשיכה את תקופת הזוהר של יהודי ספרד.
נפטר בתל-אביב, ו' חשון תש''ו (13.10.45). הניח 4 בנים; זכריה (הרי), דניאל, רפאל ויעקב.
הרב משה בלויא
נולד בירושלים, י"ט כסלו תרמ"ו לאביו הרב יצחק שלמה (מצאצאי הרב משה רבקה'ס מחבר "באר הגולה" והגר"א מווילנא), שעלה ארצה בילדותו עם הוריו מסביבת פרסבורג, ולאמו שיינה אסתר בת הרב ישעיה אורנשטיין (מצאצאי ר' הלל ריבלין משקלוב, מראשי מיסדי הישוב האשכנזי בירושלים מתלמידי הגר"א מווילנא). למד בישיבת "עץ חיים" ובישיבות אחרות בירושלים. נשא לאשה את בת הרב יעקב או רנשטיין אחי אמו. היה תלמידם ועתים של הרבנים רי יצחק ירוחם דיסקין ור' יוסף חיים זוננפלד. פעיל מנעוריו ב"אגודת ישראל". היה מזכיר ועד הרבנים המאוחה חבר ועד איחוד הישיבות, ובשנות מלחמתהעולם הראשונה, בתרע"ז-ע"ח היה מנהל הסינדיקאט הממשלתי לחיטה להזנת התושבים. אחרי המלחמה, בשנות תרע"ח - פ"א, עסק במסחר, ואחר חזר לעסקנות בצבור החרדי המאורגן ב"אגודת ישראל", עורך השבועון "קול ישראל" של ה"אגודה" מתרפ"ב ומנהל המרכז הירושלמי של ה"אגודה" מתרפ"ד. בשנות תר"פ-תרפ"ג היה מזכיר בית-הדין של העדה החרדית המיוחדת. חבר הנהלת בית-היתומים דיסקין, מנהל ישיבת "אהל משה", חבר ההנהלה של ישיבת בית יוסף צבי (של הרב יוסף צבי דושינסקי , הרב הראשי של "העדה החרדית האשכנזית" המאוחדת), מנהל "העדה החוזית פרושים וחסידים בירושלים" (ועד העיר לקהלת אשכנזים) בשינות תרצ"ג - תש"ה, חבר האכסקוטיבה העולמית של אגודת ישראל והשתתף בשלש הכנסיות הגדולות (הקונגרסים העולמיים) של ה"אגודה" בשנות תרפ"ג, תרפ"ט ותרצ"ח. יצג ואת "העדה האשכנזית" ואת מרכז אגודת ישראל שבארץ בהופעות שונות לפני השלטונות, בטקסים ובקבלות-פנים רשמיים, ולפני אורחים