כזה, ואחרי שהפסיד בו כספו חזר לאמריקה מלא התפעלות מהארץ ורצון עז לבוא שוב וליצור דבר ברקיימא. המשיך לעשות במשפחתו תעמולה למען השתתפות פעילה בבנין הארץ, ואחרי שהוריו ביקרו בארץ והסכימו לדעתו בא ב-1932 עם אביו, העבירו ארצה את מחצית מפעלם מאמריקה ויסדו את מפעל-התעשיה הגדול הראשון ברמת-גן, הוא בית-החרושת ל"משי זקס" ומצבעה, ובזה סללו את הדרך לקידום עירהגנים רמת-גן להיות מרכז-תעשיה בארץ.
נשא לאשה את רות בת חיים גוטפרוינד.
עמל רב השקיע בסידור המפעל והעבודה בו ובניהול המסחרי, כי האב כבר היה זקן וחלש וכל העול היה מוטל עליו. למרות המאזן העסקי המדאיג, בשל התנכרות הקהל לתוצרת הארץ, הנהיג מראש וקיים תמיד תנאים טובים לעובדי המפעל והשקיע הרבה כסף ומרץ בתעמולה למען תוצרת הארץ. עם חסימת דרכי היבוא מארצות-חוץ במלחמת-העולם השניה סיפק לתושבי הארץ אריגי משי וצמר מאיכות משובחת במחירים הוגנים ועזר בכך לרסן את השוק השחור. הנהיג שיטת הרשמת הקונים כדי למנוע אגירות לשם ספסרות וליצור אפשרות לספק סחורות גם לבלתי-אמידים. המחזור גדל עד כדי הצורך לעבוד בשלש משמרות.
אחרי המלחמה המשיך במאמצים להגדלת המפעל, נסע לאמריקה והביא מכונות חדישות ובסוף שנת תש"ו החל לבנות בית-חרושת גדול ליד כביש חיפה מול בני-ברק, כדי להעביר שמה את מפעלי האריגה והצביעה שהוקמו בשעתם על שפת רמת-גן, ומאז הוקפו בניני מגורים ותעשיה עד אפס מקום להרחבה כפי הצורך.
הוא תומך ביד רחבה במפעלי תרבות, אמנות וחסד ולצרכי צבור ותרומותיו הגדולות משמשות מופת לבעלי ההון שיעשו כמוהו, ותודות לעזרתו הוקמו ומתקיימים מוסדות ומפעלים רבים לטובת הצבור.
בניו: חיים-נחמן, ברוך ומיכאל.
שימל (שם) מצא
נולד ביאנינה, יון, בשנת תר"ה (1848), לאביו יהודה , שהיה חתנו של רב הקהלה ביאנינה, ר' חיים לוי. (הוריו קראו את שמו "שם" לזכר שם בן נח, אבי הגזע העברי, כפי שנהגו אז יהודים בערי יון לקרוא לבניהם שם זה, כדי לציין בו את שייכותם לגזע בני שם). קיבל חינוך יהודי מסורתי והשכלה מסחרית. היה סוחר אמיד ומכובד בעיר מגוריו.
עוד לפני התחלת תנועת חבת ציון ברוסיה, כבר פעלה בחוג היהודים הללו המשיכה לציון, אולי בעקב השפעת התעמולה של הרב יהודה חי אלקלעי על יהודי ארצות הבלקן. ובשנת תר"מ עלו ארצה מיאנינה שימו מצא ומשפחתו והוריו וגיסו אחי אשתו, מאיר גאני ומשפחתו, והתישבו בירושלים.
פתח חנות מכולת בעיר העתיקה וחי שם 17 שנה. בתרנ"ז עבר ליפו ופתח חנות-מכולת בקרבת הנמל, ולאחר כמה שנים יסד בית-מסחר לכלי-זכוכית בסיטונות בשוק-אל-דייר ביפו.
בחנותו מצאו עבודה וסעד והדרכה עולים חדשים, שכמה מהם הסתדרו יפה בארץ בעזרתו ותופסים כיום עמדות בעסקנות צבורית. במכתביו למכריו ביון עודד והמריץ אותם לבוא ולהתישב בארץ. היה פעיל בעדה הספרדית ובמוסדותיה ותמך בכל מפעל ישובי וצבורי טוב ומועיל.
נפטר בתל-אביב ונקבר בבית-הקברות הישן, א' שבט תרפ"א.