Volume 1

Page 204

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

שמואל שמעון בלום

בן נחום, רב וראש ישיבה בוילקומיר - נולד בוילקומיר (ליטה) ב-25 בדצמבר 1860. ממשפחת רבנים חשובה. למד ב"חדר" ואח"כ - בישיבות ליטא.

בן עשרים ושתים (1882) היגר לארצות הברית, ועבד שם בתעשית השנים התותבות. אף נכנס לבית ספר גבוה בפילדלפיה ולמד מלאכת השנים התותבות באופן מדעי. הוא נעשה לבעל מקצוע ובעל אמצאות במקצוע זה.

פתח בפילדלפיה בית חרושת גדול לתעשיה הנ"ל וקבל הרבה פטנטים להמצאותיו. שמו ושם הפירמה שלו נעשו למפורסמים בכל הארץ. גם הנשיא וילסון הביע לו את הוקרתו על מפעלו התעשיתי החשוב ועל התוצרת היפה.

לציונות נמשך מראשית היוסדה, והיה ציר בקונגרס הציוני השני. ביתו וכיסו היו פתוחים לכל שליח ציוני וסופר עברי, ביתו היה בית יהודי מסורתי. בכל מגבית ציונית היה עומד בראש הפעולה.

בארץ ביקר כמה פעמים: בשנים 1909, 1914 עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, כדי לראות ולהתבונן באפשרויות הכלכליות של הארץ. במלחמת העולם הראשונה היה יו"ר הועד היהודי לסיוע בפילדלפיה. אחרי הקרע בהסתדרות הציונית באמריקה השתייך לקבוצת ברנדייס.

בשנת 1926 עלה לא"י על מנת להשתקע. נאמן לשיטתו הציונית, החליט לפתוח בית-חרושת לשנים תותבות גם בארץ-ישראל. כשנגמר הבנין וסודרו המכונות הכניס לעבודה הרבה פועלים יהודים שלמדו יפה את המקצוע. היו ימים שעבדו בו כמאתים איש. הייצוא שלו הגיע לפי ערך הכסף לפני מלחמת העולם השניה ל-30-25 אלף לא"י בשנה.

הוא לא הסתפק רק במפעל כלכלי איתן זה שיסד ושפירנס עשרות פועלים יהודים. רכש גם קרקעות, נטע פרדסים בכרכור ובבני-ברק והשקיע בהם סכומים גדולים. מלבד זה עשה הרבה לביסוס המושבה אבן-יהודה. הפעיל גם אחרים והשפיע עליהם לעשות כמוהו.

בשנת 1927 קבע, כי "עונג שבת" שנוסד ע"י ח. נ. ביאליק, סובל מחוסר מקום קבוע, ואחרי שנפגש עם ביאליק ועם המנהל הראשי של "עונג שבת" ברוך ספיבק ז"ל, החליט לתרום סכום גדול שיספיק כדי להקים מוסד קבוע, והקים בתוצאת החלטתו זאת את בנין "אוהל שם" בתל-אביב.

בשנת 1936 תרם 3000 לא"י לטובת בנין בית החולים לחולי רוח.

נפטר בתל-אביב, י"ח אלול תש"א (10.9.41). הניח שני בנים: ליאון ונתן וארבע בנות : מלי אשת יוסף כהן, חיה אשת ד"ר שלום צבי דוידוביץ, לינה אשת רחביה פינשטין ורוזה אשת העו"ד רפאל מני.

אליהו אליעזרי (אליוביץ)

נולד ברינה על נהר הפרוט, רומניה, בשבת הגדול בשנת תרכ"א (1861), לאביו אליעזר ממשפחת רבנים. למד בחדר, בבית-ספר עממי ובגימנסיה. משגדל עסק במסחר וככל היהודים בני מקומו נשא את עול הגלות שברומניה.

כשקמה תנועת חיבת ציון עלה בשנת תרמ"ב ארצה עם מיסדי זכרון יעקב. שש שנים היה אכר בזכרון יעקב ונשא את חלקו בסבלם של המיסדים הראשונים. אח"כ היה בין עשרים ושמונה ה"מורדים", שבמכתב אל הבארון רוטשילד התקוממו נגד שרירות פקידו וורמסר, ואחרי שנכנעו ללחץ שבשלילת התמיכה ואיסור ההנאה מכל השרותים הצבוריים וחתמו על מכתב ההתנצלות שניסח הפקיד הראשי אליהו שייד הושב

השלום על כנו, אך וורמסר הוכרח ללכת מהמושבה.

בגלל קדחת חוזרת הוכרח אליהו אליעזרי לעזוב את המקום ואחרי שנרפא בבית-החולים היהודי ביפו עבד שנתים בפתח תקוה בנטיעת פרדס בנחלת לחמן בהנהלת הרב אריה ליב פרומקין . משם חזר אל הגליל ועבד בראש פנה עבודות שונות אצל הפקידות של הבארון. אח"כ עבד ארבע שנים בסידור העבודה והנטיעה בעין זיתים בשביל אגודת-האלף "דורשי ציון", וכשנתבטלה האגודה חזר לראש פנה וניהל מטעם

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 204). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/204