בשנת 1920 בא לחדשים מספר לתור את הארץ ולראות מה אפשר לעשות בה, ובשנת 1926 בא עם משפחתו, כדי להשתקע בארץ. התישב בתל-אביב והקים לעצמו חוילה ובחוילה זו יסד בית כנסת פרטי, ובבית כנסת זה ריכז ספריה תורנית חשובה' שהקטלוג שלה נדפס לפני כמה שנים, ויסד חברת ש"ס, שחבריה יושבים ולומדים בבית הכנסת הנ"ל יומם ולילה.
בש' 1927 רכש יחד עם שני שותפים את הקונצסיה הממשלתית על ''חמי טבריה" מידי הערבים, והיה יו"ר החברה הנ"ל עד לשנת 1935.
מלבד זה עמד בראש החברה ''בנין דרום אפריקה" בחיפה, וגם היה ממיסדי "החברה לקרור ולהספקה" בתל-אביב ובחיפה.
נטע פרדס גדול בשרון ובנה חוילה נוספת למשפחתו בחיפה על הר הכרמל.
היה פעיל כמה שנים בהסתדרות "המזרחי" עד 1939' אבל יצא ממנה, וכעת אינו משתייך לשום מפלגה מדינית בארץ, מחוץ לקבוצה האינטלקטואלית של אנשי "אחוד" (ברית שלום).
באופן עקרוני מושיט עזרה חומרית רק למוסדות תורה ודת בישוב.
השתתף בארבעה קונגרסים ציונים מטעם "המזרחי" בדרום-אפריקה ומ"המזרחי" ארץ-ישראל.
שרה לאה טהון
בת ישעיהו בראט. נולדה ב-4 במארס 1881 (תרמ"א) בלבוב, פולין.
אם כי אביה היה בעל מלאכה עני, דאג בכל זאת לתת לבתו חנוך מתאים. בימים ההם נוסדה הגימנסיה הראשונה לבנות בלבוב, ואביה הכניס אותה לגימנסיה זו, ועד מהרה זכתה לתשומת לב מצד המורים וחברותיה למחלקה, ונהיתה לאחת התלמידות הראשונות. כדי שתוכל ללמוד ולהתלבש כראוי היתה מוכרחה לתת שעורים פרטיים. במובן החברתי הש תייכה אז לסוציאליסטים הפולנים, שנקראו אח"כ פ. פ. ס.
בת י"ז היתה כשנפגשה עם יעקב טהון. באותה שנה גמרה את למודיה בגימנסיה. עד שטהון יסיים את למודיו במחלקה המשפטית של האוניברסיטה יסדת בעיר זו שעורים עממיים לגדולים ולנוער המבוגר מבני דלת העם. בעמדה בראש השעורים האלה ("טונבינהאלה") הרגישה שחסר לה עוד הרבה, ולכן הלכה לברלין, כדי להשתלם ולהוסיף ידיעות. שנתים ישבה בברלין וסבלה הרבה. רק כאשר בא בעלה - יעקב טהון - לברלין נכנסה לעבוד במשרד הסטאטיסטיקה של נוסיג ורופין (1903), כדי לעבד את המספרים הנוגעים ליהודים באופן מדעי. כעבור זמן-מה יסד הד"ר רופין את משרדו לסטטיסטיקה יהודית ועברה לעבוד אליו למשרדו, ומלבד זה התחילה לעבוד במשרד ה"יודישער פערלאג". וגם ניהלה עבודה סוציאלית וקואופרטיבית בכפר הקואופרטיבי וניגלופניץ מיסודו של פרנץאופנהיימר.
בשנת 1907 החליטה לעלות לארץ-ישראל, וכאן פיתחה עבודה צבורית רבה. בעזרתה של האגודה לנשים העבריות בברלין ובעזרת הגברת שושנה פרסיץ יסדה בתי מלאכה לתחריט בתל-אביב, ירושלים, טבריה, צפת ועקרון, שהעסיקו למעלה משש מאות תלמידות, בעיקר מעדות המזרח. מלבד זה פעלה הרבה בהפצת תוצרת "בצלאל" וסייעה ליסוד חוות הפועלות של חנה מייזל בכנרת.
בימי מלחמת העולם היתה פעילה מאד בעניני העזרה לפליטים. יסדה את אגודת הנשים הציוניות הראשונה בא"י, יסדה בירושלים בית אריגה לבגדי צמר, והעסיקה בעבודות סריגה אלו את הנשים שנפרדו מבעליהן, כדי שלא יגוועו מרעב. כן דאגה גם לצד הרוחני ויסדה שעורי ערב לבנות בשכונת מונטיפיורי בירושלים. אחרי הכבוש הבריטי היתה פעילה בועד הקהילה בירושלים, ב"ועד הציוני" ועוד. באותו פרק זמן ארגנה את "התאחדות הנשים העבריות לשווי זכויות" בארץ-ישראל ועמדה בראשה.
לפתע חלתה בחורף תר"פ בקדחת, וכל עמל הרופאים לרפא אותה לא הצליח. מתה בי' ניסן תר"פ ונקברה בת"א בבית הקברות הישן.
קובץ "עלים" הוצא לזכרה בשנת תרפ"ב ע"י התאחדות הנשים לשווי זכויות בא"י.
אברהם שמואל רקנאטי נולד בסאלוניקי, כ"א שבט תרמ"ח (1888), לאביו שמואל , ממשפחה מיוחסת של רבנים, מגזע הפוסק הידוע ר' מנחם ריקאנאטי . למד בחדר, בתלמוד תורה ובבי"ס תיכוני של כי"ח ובהשתלמות עצמית.
בן 16, החל משנת 1904, נמשך לעסקנות צבורית ולכתיבה בעניני הצבור היהודי והציונות בעתוני היהודים באספניולית ובצרפתית, והמשיך בפ