וכשגדל שלחוהו הוריו לישיבת סלוצק. גם ב"ישיבה" זו לא התעכב והלך לישיבת וולוז'ין המפורסמת. בוולוז'ין בילה שלש שנים, ונתחבב על חבריו וביחוד על ר' חיים סולובייצ'יק.
מוולוז'ין עבר לוילנה. נהיה פעיל בקרב הנוער המתמשכל, נתמכר לרעיון ישוב א"י ויסד חברת "שש"י" (ר"ת "שומרי שערי ירושלים").
אחרי שנשתחרר מעבודת הצבא החליט לצאת לארץ ישראל, לשם כך למד מקצוע - צלום, ובכ"ב סיון תרמ"ז הגיע ארצה. בארץ היה מצבו קשה בשנים הראשונות: היה פועל בשדה, שומר בכרם, "משרת" בחנות (של יחזקאל דנין) עד שבתרמ"ט נהיה למורה לעברית במושבה "מזכרת בתיה", היא עקרון, שם נשא לאשה את רחל בת מרדכי ניימן.
כמורה הרגיש מחסור בספרי למוד מתאימים, ויחד עם חברו להוראה מר ציפרין ישב וחיבר את ספרי הלימוד: "הפרוזדור", "בית הספר" (בד' חלקים) וספר למוד לחשבון: "המחשב". "בית הספר" נשלח בכתב-יד לפריז, והברון הקציב סכום מסוים להדפסתו וגם ציוה להנהיגו כספר למוד בבתה"ס, הנתמכים על ידו.
כעבור זמן-מה עבר להוראה לזכרון-יעקב. שם כתב והוציא לאור שבע חוברות "שכיות החמדה", שנפוצו בי"ד אלף טפסים! באותו פרק זמן ניסה ביחד עם ד. יודילביץ לארגן הסתדרות מורים בשנת תרמ"ט, והיה מן הראשונים, שהנהיגו את שיטת ההוראה "עברית בעברית".
במשך שנות חייו השתתף בעתונים אלה : "הצבי", "האור", "השקפה", "המליץ", "המגיד". "השלח", "הזמן", "הדור", "עולם קטן", "הפרחים", "החיים והטבע", "נעורים", "מולדת", "החנון-". "הפועל הצעיר", "המבשר", "בוסתנאי", "החיים", "הארץ" וכו', ובמוספים עברים שונים. עפ"י רוב היה חותם בפסידונימים שונים: "מיד"ד", "גור", "אביאסף", "הדוד הזקן", "יהודה", "אריה", "השחור", "צפנת פענח", "היושב בסתר", "גלעד", "ר' לייב ישעיהו ראובנ'ס", ועוד ועוד.
בתרנ"ג עבר ליפו ושם עבד תחילה כמורה בביה"ס של "האליאנס", והיה מן הראשונים שיסדו את בית הספר העברי לבנות ביפו שנתמך ע"י חו"צ והכי"ח. ביפו החל לעסוק בעבודה צבורית והיה אחד הראשונים שנספחו לאגודת "בני משה", היה מזכירה הכללי של ההנהגה הראשית והאגודה הנ"ל הוציאה על חשבונה באודיסה את מחברתו "חנוכה". כ"בן משה" נהיה לאחד מחסידיו, ואח"כ לאחד מידידיו הקרובים של אחד העם, ידידות שנמשכה כל השנים.
כשהתחילה אגודת "ב"מ" להוציא את ה"מכתבים. מארץ ישראל" השתתף גם בעריכתם. עיבד אח"כ את ספר הלמוד שלו "בית ספר עברי" שנפוץ במאות אלפי טפסים, ועליו התחנכו שני דורות.
בהמשך הזמן התמסר לחבור ספרי למוד וקריאה שונים - מקור ותרגום. ואלה הם ספרי הלמוד שלו שהוציא: "ראשית למודי הטבע" (הספר הראשון המצויר בעברית), "אוצר הלמוד העברי", "אוצר הציורים", "הקריאה והכתיבה", "הפרוזדור" (יחד עם ש. ל. גרדון), "בית הספר" (יחד עם ציפרין) ד' חלקים, "המחשב" (הנ"ל), "השעשועים" (עם יודילביץ), "תרגילי הסגנון", "ספר המורה והתלמיד", "ספורי התורה", "ספורי הנביאים" (נפוץ ב-52 אלף טפסים), "המזמר הקטן", "מקרא", "ספר ההתחלה", "ספרי הראשון", "תרגילי הקריאה", "ילקוט אגדות" וכו'.
הוציא גם ספרות מתורגמת: "כתב יד עברי" בהר"ב, "מעשים שהיו" - הנ"ל, "מחיי הטבע" ברנדל, "עולם הפוך" - ז'ול וורן, מספורי אנדרסון, "ימים ראשונים", "נורבגיה", "שתי ערים" - דיקנס, "יפוניה", "דרך הים", "הים הקרח הצפוני", "רובינסוןקרוזה", "האצעדה", "קולומבוס", "הסינים", "מקולי", "בן המלך והעני", "קץ כל בשר". "ארבעה ימים נוראים", "מצור הטחנה", "בארצות רחוקות" וכו' וכו'.
בשנים 1896 - 1900 החל להתענין בבלשנות העברית. ההתחלה היתה ב"מלון של כיס" (ביחד עם י. קלוזנר). המלון הזה זכה לתפוצה עצומה של רבע מיליון טפסים. ההמשך היה ב"מלון רוסי עברי". בשנת 1899 היה מורה במקוה ישראל והיה נוכח בשעת הפגישה של הרצל עם וילהלם קיסר. בשנים 07 - 1905 נבחר לחבר מרכז המורים.
אחרי שעסק בהוראה ט"ו שנה עזב אותה ועבר לעבוד באפ"ק, קודם בבירות בתור סגן מנהל ואחרי שנוסדה ת"א עבר לסניף יפו, והיה אחד המנהלים של המוסד הנ"ל משנת 1911 - 1929.
סייע לא מעט להתרחבות תל-אביב. על שמו נרכשו בת"א שכונות שלמות: "מרכז בעלי מלאכה", רחובות ברנר ובלפור - אלף ומאתים מגרש נרשמו על שמו.
בשנות המלחמה סבל מ"שפע" כזה של מגרשים. השלטונות הטורקים דרשו ממנו כל מיני תרומות למוסדות ממשלתיים וצבאיים. ואח"כ גם גורש לחיפה.