Volume 1

Page 255

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

אדם שהצליח להתגנב אל האניה ואח"כ תופסים אותו בדרך, מוכרח לעבוד במרתף הפחם להסקת המכונות, או בקילוף תפוחי-אדמה וזה כל ענשו. הבחור החליט לנסות את מזלו. שבעה נפוליונים אסף ממכירת כליעבודתו, אך מחיר הכרטיס מיפו לניו-יורק היה 10 נאפ', ובכן קנה בתמוז תרמ"ז ממשרד חיים שטרלינג ביפו ב-3/4 נאפ' כרטיס נסיעה מיפו לאלכסנדריה ומשם המשיך לנסוע בו עד מרסייל, וכך חסך 3 נאפ'.

באניה "נבלע" בין הנוסעים ולא נתפס, וממארסייל המשיך את דרכו בכרטיס שקנה "בסדר".

בניו-יורק התחיל ברוכלות, במכירת גפרורים ונרות. צבר קצת כסף, עבר לפורטלנד, מיין, ושם שינה את שמו לריצ'מונד. קנה לו סוס ועגלה ורכל בסחורות גלנטריה בסביבה. הצליח במסחרו ובגיל 21 נתקבל כחבר הבונים החפשים, בלשכת "קרוקד ריבר", מס' 152, במדינת מיין, ורכש לו עמדה בחברה.

בן 24 נשא אשה ונולדו להם בן ובת. בשנת 1898 עבר להרטפורד-קנקטיקוט - ולמד את מלאכת צורף זהב ובקיאות באבנים יקרות, ומשנת 1901 היה בבוסטון סוחר במקצוע זה בסיטונות ובמשך הזמן הצליח לאסוף רכוש.

ב-1915 יסד יחד עם מר ליאונרד הארווי ברוקסבורי, אזור בוסטון, וחברה למען "החינוך המאוחד העברי", שיסדה בית ספר להוראת תולדות ישראל לנוער היהודי. וגם הזמינו מורים עברים למוסד החנוכי שלהם, ועזרו בכך לגיל יהודים טובים ונאמנים לעמם. כ-300 תלמידים היו במוסד, ורבים למדו בלא תשלום.

ב-1926 חזר לארצנו.

בשנת 1927 נתן הלואה למר פרומין במטרה לבסס ולהגדיל אח בית החרושת לביסקויטים. לאחר שנוכח מר ריצ'מונד שאבן הנגף של ביהח"ר היא ההתחרות הקשה של תוצרת בלגיה המעמידה בסכנה את קיום תעשית הביסקויטים בארץ, החל בחליפת מכתבים עם מר סטיד, מנהל מחלקת המכס על תוצרת-חוץ. מר סטיד נוכח בצדקת דרישתו והעלה את המכס במדה שלא היה כדאי להביא יותר תוצרת בלגיה. מאז והלאה נפתח לבית החרושת לביסקויטים אופק חדש להתקדמות ולביסוס עד היום הזה.

הוא ממשיך לעזור ליחידים ולמוסדות ע"י מתן הלואות.

ב-1928 נשא בת"א אשה שניה שילדה לו בן.

יהודה לייב הלפרין

בן שמעון משה -ואחיו של הפידגוג יחיאל הלפרין.נולד בעיר פרילוקי שבפלך פולטבה באוקריינה, ביום כ"ד שבט תרל"ד. אביו היה ראש ישיבה בפרילוקי, נין לנכד לר' יחיאל הלפרין בעל "סדר הדורות" ושאר בשרו של בוקי בן יגלי (הסופר והרופא ד"ר יהודה ליב קצנלסון).

למד ב"חדר" ואח"כ גם ב"ישיבה". כשגדל נלוה

ל"חובבי-ציון", היה גם חבר באגודת הסתרים "בני משה" מיסודו של אחד-העם, והיה מפרסם מזמן לזמן רשימות ב"המליץ".

כשנשא אשה עבר לגור לעיר ניז'ין שבפלר צ'רניגוב. שם התעסק במסחר לשם פרנסתו, אך בשעות הפנאי היה עסוק בעבודה צבורית מרובת-צדדים: היה חבר בחברת חובבי שפת עבר בשם "שפה ברורה", הרצה הרצאות בתולדות ישראל בחברת "תרבות", היה חבר ועד הקהלת בעיר ניז'ין, ואח"כ כשעבר לעיר חרקוב נבחר גם שם מטעם הציונים לועד הקהלה. בחרקוב עסק גם בפעולות ציוניות וסוציאליות שונות.

בשנת תרפ"ה עלה ארצה והתחיל לעבוד במשרדו של יצחק הוז בעמילות המכס, אח"כ נהיה לסוכנם של הטורגסון ו"אינטוריסט" ממוסקבה. בכל השנים שהיה ב"כ החברות הנ"ל היה עיקר תפקידו הקלת העליה מרוסיה הסוביטית בגבולות האפשרות.

הוא ממשיך לפרסם מזמן לזמן רשימות על עניני השעה ב"הארץ" וב"הצופה".

חבר הסתדרות הציונים הכלליים.

משה אבינרי (רבלסקי)

נולד בכ"ג ניסן תרל"ז בקאלינובקה, ליד ויניצה (אוקריינה), לאביו, הרב ר' ניסן, אבד"ק קאזאטין, פעיל בשדה הציונות. אמו - חיה - ממשפחת ר' שלום שכנא מלובלין. ראשון לדוברי עברית בין רבני רוסיה.

משחר ילדותו פעמתו אהבה אדירה לציון וללשון העברית ובאהבתו זו שגה לפעמים - לפני חמשים שנה ויותר - עד כדי "נדידת הנאה" מדבור ביידיש, אפילו עם קרוביו ואנשי ביתו. כבן 18 התחיל שוקד על תקנת החנוך ודרכי הלמוד, ויחד עם חברו ר' יעקב קרצמאן ז"ל יסד בקאזאטין תלמוד-תורה מתוקן, שלמדו בו גם למודי חול. רבים מחניכי המוסד היו מראשוני הציונים של העירה, ולאחר שהת"ת אושר ע"י הממשלה ונתמך ע"י "חברת מפיצי השכלה" נמשכו אליו גם חוגי האמידים.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 255). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/255