אח"כ הוזמן כמורה ל"חדרים" המתוקנים, שצצו אז בכל מקום של ישוב יהודי הגון, והוא שימש בתורת מורה בבית ספרו של יש"י אדלר בהומל, וכעבור זמן-מה עבר לורשה ושם היה מורה בבית ספרו של ש .ל. גורדון.
בד בבד עם עבודתו בבתי הספר היה מרצה על ספרות ותרבות בפני אגודות נוער שונות. באגודת "תחיה" בורשה הכיר את מי שהיתה אשתו פוליה - פנינה הוכברג.
לאט לאט נתגלה בו כשרון מיוחד לטפל בתינוקות בגיל צעיר מאד. הוא התחיל שוקד על תורותיהם של רוסו, פרבל, פסטלוצי, דיואי וכו', ועד מהרה עזב את ההוראה בבתה"ס, והקדיש את כל מרצו ליסוד גן ילדים עברי. בתרס"ט יסד את גן הילדים העברי הראשון בורשה.
בסוף השנה הראשונה היו לו כבר 30 חניכים דוברים, מזמרים וחיים בלשון העברית. לשם התפתחות המוסד הזה משך להוראה בגן הילדים שלו את הסופרים והפדגוגים החשובים - את יעקב פיכמן, הלל צייטלין, ז. י. יפה, ח. א. דובניקוב וכו' וכו'. בעצמו התמסר כולו למפעל זה. בעקבות המוסד הנ"ל קמו עוד מוסדות דומים.
לשם פיתוח הגננות העברית יסד סימינריון לגננות והעמיד הרבה גננות עבריות. אחת מתלמידותיו היא שחקנית ה"בימה" רובינה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והתקרבות החזית לורשה עזב את העיר ויצא לאודיסה.
באודיסה הצליח להקים יחד עם חברו יצחק אלטרמן, סימינריון לגננות שבו הורו טובי הכחות הפדגוגיים והספרותיים. באותו הזמן יסד גם את הדוירחון "הגנה", אך עם השתלטות הבולשביקים נחרב המוסד הזה, ובראשית תר"פ הגיעה משפחתו לא"י (הוא התעכב זמן קצר כדי "לשמור על הגחלת"). קרה לו נס באודיסה: הצ'יקה (הבולשת הסוביטית) אסרה אותו יחד עם עוד ציונים בתואנה שהם עוסקים ברגול לטובת בריטניה, ובקושי ניצלו ממות. באביב תר"פ הגיע גם הוא ארצה.
בא"י ניסה בראשונה ליסד גן ילדים פרטי, אך לא ראה פרי בעמלו. הוזמן לחיפה לשם נהול שעורי ערב שם, אך גם עבודה זו לא מצאה חן בעיניו, וכשהוזמן באמצע תרפ"ב לפקח על רשת גני הילדים בארץ - הסכים להצעה זו תיכף ומיד.
במשך חמש שנים רצופות היה המפקח על גני הילדים בארץ, ובמשך תקופה זו שונו לטובה פני גני הילדים בארץ מן הקצה אל הקצה.
באותו פרק זמן הצליח לחדש בירושלים את הופעת "הגנה", ומשך אליה את טובי הכחות הפדגוגיים והספרותיים. הוא שהנהיג "שעורי קיץ לגננות", מדי שנה בשנה.
אך גם העבודה הזו לא מצאה חן בעיניו זו היתה בעיקר עבודה אדמיניסטרטיבית, וכשבשנת תרפ"ו הוצע לפניו ע"י יצחק אלטרמן (חברו) לקבל על עצמו הכשרת הגננות בסימינריון למורות וגננות ע"ש לוינסקי - הסכים. לפי דרישתו הוקם "גן-הילדים הדוגמאי" בת"א ברחוב השחר.
בתרפ"ו עזב גם את העבודה הזו ויצא בשליחות הקהק"ל. עבר בסערה את ליטה, לטביה ואסטוניה והצליח בתעמולתו הנלהבת לפחת רוח חיים בעבודה למען קהק"ל.
בשובו הועמד זמנית בראש המחלקה לנוער שליד הקהק"ל וגם נמסר לו לנהל את הספריה לנוער. באותו פרק זמן פרסם את ספר הלמוד שלו "בקרן זוית" ואת הספיר "הפרש הפלאי". אך הוא נשלח שוב לחו"ל. בהיותו בחוץ-לארץ התגלו בו סימני מחלה וכשחזר לארץ שבור ורצוץ הוכרח לעזוב את עבודתו בקהק"ל.
יצא אז לארה"ב לנסות שם את מזלו, אך שם מלה ובקושי רב הצליח בשנת תרצ"ג לשוב הביתה כל עוד נשמתו בו.
ניסה להקים סימינריון פרטי, נותח, אבד עין אחת, הבריא, ושוב התמסר לסימינריון לגננות שלו, פרסם אגדה יפה על "מלכת שבא", חיבר שירי ילדים והוציאם בלוית תוי נגינה וגם הכין את ספרו הפדגוגי על "תורת חנוך התינוקות".
כך המשיך חמש שנים, נלחם בשארית כחותיו במחלתו ועמד על קיום מוסדו. סו"ס כרע נפל ובז' חשון תש"ג הוציא את נשמתו, ובח' חשון תש"ג הובל לקברות בת"א ונקבר בשדרות הסופרים בבית העלמין הישן.
אברהם קרליץ
בן הרב ר' משה הכהן קרליץ. - נולד בפרוז'ני פלך גרודנה בשנת תר"כ (1860) מצאצאי הרב אהרן שאול זליג מאירוב מפרוז'ני.
קבל חנוך תורני, וכשגדל עבר לרגלי עסקיו לגור בריגה ושם נהיה לסוחר ועסקן צבורי נכבד.
התעסק ביסוד מוסדות צדקה וחסד והשתתף