Volume 1

Page 262

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

מאלה שהשפיעו עליהם לבנות את שמנת "רחובות" בירושלים. אחד הגבירים בנה לשמו בשנת תרנ"ו ישיבה מיוחדת שנקראה בשם "רחובות הנהר" ושיכן אותו בחדר סמוך. ישיבה זו גדלה ורחבה ע"י הגביר והחסיד ר' נסים נחום ז"ל. היה בקי בש"ס ונושאי-כליו, אך בעיקר התפרסם בבקיאותו בתורת הח"ן והיה ראש חכמי המקובלים בירושלים במשך שנים דבות. נודע כפועל ישועות ומתפלל על חולים, עקרות ובימי עצירת גשמים. זקני ירושלים מספרים עליו אגדות שונות. בשנת תר"ס לערך נלקח מאור עיניו. בכ"ז המשיך להיות שליח צבור בישיבתו הפרטית, הואיל והיה בעל זכרון מופתי. נפטר בירושלים, ד' טבת תרצ"ג.

חבוריו: "איפה שלמה" - פירוש על ספר "אוצרות חיים" למהרח"ו (הרב חיים ויטל) ירושלים תרס"ז: באור על דברי הרש"ש על ספר "נהר שלום"; הערות ובאורים בס' "עלי נהר" לר' נסים הררי, ירושלים תרס"ג; סדר "יהודים" בספר "בניהו בן יהוידע" ירושלים תרס"ח: כתב חדושים ובאורים בקבלה בספר "שפת אמת" לר' אליהו משען זגיר, ירושלים תרס"ד; "שר שלום" - כוונות זמניות לסדר ליל פסח, חנוכה ופורים מסדור הרש"ש, ירושלים תרע"ב. תלמידיו כתבו מפיו (בגלל היותו סגי-נהור) הגהות, באורים חדושים ותשובות לשאלות שמעט מהן נדפסו בספרים "אור הלבנה" לר' יעקב קצין (ירושלים, תרפ"ו) ו"שערי רחמים" לר' רחמים דוד שרים (ירושלים תרפ"ו); כתב הסכמה על הספר "מערת שדה המכפלה" לר' משה בן צור, ירושלים תר"ע.

הספרים "בניהו בן יהוידע" ו"שר שלום" נדפסו ע"י הגביר ר' נסים נחום ז"ל. גביר זה הוציא לאור בהשפעתו את ספר המוסר "שבט מוסר" שתורגם לעברית ע"י ר' אברהם דוויק מארם צובא, ירושלים, תרפ"ה.

הניח אחריו בן יחיד: ר' אליהו, הממשיך במסורת אבותיו.

ראובן לרר (פיצ'ורניק)

נולד בעיר סבינוב, פולין, בשנת תקצ"ב (1832), לאביו ר' ישעיה זנביל (שם משפחתו היה לפנים: פיצ'ורניק). מאימת ה"חוטפים" (שחטפו ילדים למסרם לשרות בצבא הצאר, כדי למלא את מכסת הנפשות שהוטלה על הקהלת) העביר אותו אחיו יהודה ליב בילדותו אל קרובים בדרום רוסיה בסביבת חרסון, ושם למד ב"חדר" מעט יהדות ותפלות, כי בסביבה ההיא היה החינוך היהודי דל ביותר. שם הכיר את חיי המתישבים הגרמנים בכפרי הסביבה והתקרב לטבע ולחקלאות. בן 18 עבר לאודיסה ועסק בעבודות שונות ואח"כ במסחר בתוצרת חקלאית, ובעיקר בחציר ומספוא. שם נשא לאשה את פייגה לאה לבית פיינשטיין , ממשפחה נכבדה בעיר. כשפרצה מלחמת רוסיה-טורקיה (1877) נעשה קבלן לספק מספוא לסוסי הצבא הרוסי. העסק

הכניס לו רווחים הגונים, אך היה צורך להעסיק את הסוסים והעגלונים גם בשבת, וכשסירב לחלל את השבת כמעט והלקוהו קציני הצבא. מצרה זאת ניצל בנס, אך מהקבלנות התפטר וקנה יחד עם שותף יהודי אחוזה גדולה בכפר כריסטו-ינובקה ליד אודיסה, הושיב את משפחתו בעיר ופיתח וניהל את המשק בהצלחה רבה ולשבתות היה בא הביתה.

כשהחלו בתרמ"א הפרעות בדרום רוסיה ונשמעו הקולות הראשונים בין היהודים בדבר הצורך לעזוב את הגלות, נכנסו הדברים ללבו.

באותו הזמן בא לאודיסה הגרמני רייסלר מאנשי "כת ההיכל" שנטע פרדס אי-שם בארץ הקודש, ושם נספתה משפחתו בקדחת, וכעת, כשיהודים מתחילים להתענין בהתישבות בארץ-ישראל, ביקש למצוא יהודי שיקנה ממנו את אחוזתו. כך נזדמן אל ראובן לרר והם החליפו ביניהם את האחוזות. תמורת האחוזה שליד אודיסה נתן הגרמני לראובן לרר את אחוזתו אשר ב"ואדי חנין" ("עמק השושנים"). אחרי שראובן נסע ארצה וסייר את האחוזה, ואם בי מצא שם שממה מפחידה מיהר לגמור את החליפין, כי יקרה היתה לו אדמת שממה בארץ האבות ממשק מפותח ברוסיה.

בתרמ"ג עלה ארצה עם בנו בכורו משה , שהיה אז בן 14, גמר את העברת הקרקע על שמו בספר האחוזה (ותוך כך קיפחוהו השכנים ב-500 דונם ונשארו לו 1418 דונם) וקרא לה בשם "נחלת ראובן", ואח"כ חזר לאודיסה ובתרמ"ג הביא אתו את משפחתו, הושיב אותה בראשון לציון, שהיתה אז בראשיתה, והוא יצא לעבוד בנחלתו ולקח לו את מיכל ליב כץ , שידע את שפת הערבים ומנהגיהם, לעוזר בניהול המשק. (זמן מה עבר אצלו גם

יהודה ראב

).

קשים היו החיים בנחלה הבודדת, מהלך שעה במשעולי חול טובעני מראשון לציון, גם המחיה היתה בצמצום, כי הפרדס לא הכניס די הצורך והשכנים שלחו ידם ביבולו כמו בהפקר. אך הוא החזיק מעמד יחד עם משפחתו שיצאה לדור אתו, בתקוה ובאמונה בימים יבואו, כשבני ישראל יפקדו ויגאלו את נחלת האבות בכל הסביבה. לעת עתה משך אליו פועלים מעובדי היקב

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 262). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/262