Volume 1

Page 298

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

עמהם, ואף לבקר בכפרים רכוב על חמורו לגבות חובות, אם כי לא פעם היתה דרך כזו בחזקת סכנה בשל מנהגיהם הפרועים של לקוחותיו. הוא קיים יחסי ידידות אף עם "הרב השחור" הוא השייך אבו-יחיה מכפר דהריה (דביר, קרית ספר בתנ"ך), בן לאם כושית ושחור גם הוא, שכל ערביי הסביבה פחדו ממנו ויהודי חברון שילמו לו "דמי חסות", שנרשמו בפנקסי החלוקה של כולל חב"ד בשם תשלומים ל"הרבי השחור". ר' יצחק היה הראשון שהעיז לצאת לדור חוץ מחצר היהודים ואחריו יצאו גם אחרים וכך התרחב שטח הישוב היהודי בעיר האבות.

בשנת תר"ן עבר לירושלים והמשיך לעסוק במסחר ובשנת תרנ''ד בנה את שכונת "שערי ירושלים" (הידועה בשם "שכונת אבו בסל" בקצה רחוב יפו, ליד שכונת "שערי צדק") וסמוכה לה עוד שכונה "אוהל משה", ובהן 40 דירות, שחלק מהן מכר ליחידים בתשלומים נוחים. חיבב את אנשי העבודה והמלאכה והתנגד ל"חלוקה" ולחיי בטלה ופשיטת-יד.

כשעלה ארצה היה נתין רוסי. כשנתן הקונסול הבריטי הראשון, פין , חסות בריטית לכל יהודי בארץ שרצה בכך, קיבל את הנתינות הבריטית ואז החליף את שם-משפחתו מ"פעלז" ל"ליפקין". לאחר זמן, כשהממשלה הבריטית סילקה את חסותה - בעקב הסכם עם הממשלה הטורקית - מעל כל ה"נתינים" שלא נולדו בשטח בריטי, השיג במהרה תעודת חסות מהקונסול האמריקאי. אך הפחה הירושלמי הציק לו בהפרעות בעסקיו ובסירוב לאשר את קניותיו והתקשרויותיו והציר האמריקאי היה מוחה בפני הממשלה המרכזית ובסוף שידל אותו הפחה בדברים ובהבטחות ליחס טוב והוגן, ואז קיבל את הנתינות הטורקית.

במלחמת-העולם הראשונה גזר עליו המצביא ג'מאל פחה גירוש לאנטוליה, ולמרות גילו המופלג נמלט לחיפה והסתתר שם כשנה וחצי עד שהצבא הטורקי נהדף מהארץ.

כל ימיו, עד שנתו ה-93, התהלך בריא ובקומה זקופה, רק בשני ימיו האחרונים חלה ונפטר בירושלים, י"ט אדר ב' תרפ"ז.

השאיר אחריו משפחה ענפה בת שלשה דורות (116 נפש).

צאצאיו: יעקב, חיים, שמעון, פנחס, שרה פרידה אשת יעקב סלונים (חברון), לאה , אשת צדוק קרויז, חנה אשת משה אליהו זקס ורבקה אשת פיבל וילנר.

שלום לבונסקי

נולד בקאראפצ'יאב, מחוז סקווירה, פלך קיוב, (אוקראינה), י"ג ניסן תרל"ז (1877), לאביו ר' משה , שנקרא "קאראפצ'יבר" (מגדולי חסידי סאדיגורה-בויאן, למדן, בעל אחוזות וטחנת-מים גדולה, שותפו וידידו של ר' ישעיהו גינזבורג, אביו של אחד העם) ולאמו בתיה לבית בילוצרקובסקי . קיבל חינוך תורני בבית

אביו (אחד ממוריו היה ר' דוד ארטנבורג מברדיצ'ב, מחבר הפירוש "תהלה לדוד" על המשנה). שקד עוד מילדותו על קריאת הספרות העברית החדשה ובן 17 הצטרף לאגודה ציונית חשאית.

נשא לאשה את שושנה בת לוי צדוק קרצמן מוורני גורודוק . עסק במסחר גדול ביערות ובתבואות והיו לו טחנות במקומות שונים באוקראינה. היה מורשה ועד חובבי ציון האודיסאי בסקווירה, יו"ר ועד הקהלה, ממיסדי הבנק היהודי לאשראי הדדי, שופט עירוני ממשלתי וסגן ראש העיר, חבר ועדת הגיוס הממשלתית. ממיסדי הסתדרות הציונים בסקווירה ופעיל למען הציו

נות במחוז. השתתף עם ש. אניסקי ויואל אנגל במשלחת לאיסוף חומר אתנוגרפי יהודי במחוז. השתתף בועדה בנשיאותו של הרב שלמה אהרנסון בקיוב להכנת הסניגוריה על היהדות נגד עלילת הדם במשפט-בייליס הידוע. היה ממקורביהם של גדולי האישים בציונות ובספרות העברית ברוסיה: אחד העם, ביאליק, טשר ניחובסקי, ז'בוטינסקי, מנדלי מוכר ספרים, אוסישקין, דיזנגוף ועוד.

במלחמת-העולם הראשונה היה פעיל בועד העזרה לפליטים היהודים ממחוזות-הספר, חבר שלטון העיר בתקופת ממשלת קרנסקי (בין מהפכת פברואר למהפכת אוקטובר ב-1917), ובתקופת מלחמת האזרחים והשלטון הצבאי עזר לאלופי אנשים ושבהמלטם מתוך ההפיכה עברו דרך סקווירה לגבולות פולין ורומניה ורבים מהם עלו ארצה.

בתרפ"א עלה גם הוא ומשפחתו, ואחרי חודש של טלטולי דרך הגיעו בערב פסח ליפו, ומיד אחרי הפסח נפצע במהומות מאי 1921 ושכב חולה כחודש ימים.

ב-1922 השתתף עם גיסו יחיאל רבינוביץ ועם מנדל חנקין ביסוד בנק "אשראי" והיה חבר הנהלתו כל זמן קיומו. היה המנהל הראשון לסניף התל-אביבי של "הטחנות הגדולות" שבחיפה, מיסד הסינדיקט של יצרני המצות ומנהלו במשך שנים. חבר הועד של

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 298). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/298