צאצאיו: זהובית אשת מאיר שלוש, יחזקאל (היה מזכירו של ד"ר חיים ויצמן ואח"כ מיג'ור בצבא הבריטי במלחמת-העולם השנית), מרים אשת אליהו פשוטי, ישראל (סוחר, היה קצין בצבא, מעסקני המכבי ולשכת המסחר), אליהו (שנשפט לכלא ב"אשמת" רכישת נשק בשביל ה"הגנה"), אהרן.
ברוך הוז
נולד בדוברובנה, רוסיה, י"ט אייר תרכ"ה (1865), לאביו אברהם, בר-אוריין, סוחר-תבואות. כשנה או שנתים לפני הולדתו הפליגו הוריו באניה לעלות ארצה, אבל בגלל מגפת-הדבר שפרצה באסטמבול לא הורשתה האניה לעבור והוכרחה לחזור לאודיסה.
נתחנך חינוך תורני וכללי, הצטרף מבחרותו לתנועת חיבת ציון והתמסר לעסקנות ציונית, לתיקון החינוך היהודי ברוח הזמן והלאומיות ולהוראת השפה והספרות העברית.
נשא לאשה (י' אלול תר"ן) את שרה בת מרדכי גיסין מדווינסק. המשיך בהוראת העברית ביקאטרינוסלאב ואח"כ באורשה. החליט לעלות עם משפחתו ארצה ולשם כך עבר לקרים, שאקלימה דומה במקצת לאקלים ארצנו כדי להתרגל לחיים בארץ-דרום חמה, והיה מורה עברי ועסקן ציוני באלושטה שליד יאלטה ואח"כ ביאלטה והנהיג בביתו את הדיבור העברי.
באלול תרס"ו עלה ארצה עם משפחתו. היה מורה בבאר-טוביה ואח"כ בבית-הספר "תחכמוני" ביפו-תלאביב, ספרן בספריה "שערי ציון" (אחרי א. ז. רבינוביץ) , חבר פעיל במיסדר "המכבים הקדמונים" ובאגודות צבוריות אחרות, נבחר בציר יפו לקונגרס הציוני בוינה (תרע"ג). הצטרף לאגודת "חברה חדשה" שהרחיבה את שטח שכונת תל-אביב כלפי צפון (מעבר לקו הגבול של רחוב נחלת בנימין) ובנה את ביתו בשטח החדש שנכבש מהשמטת (כיום שדרות רוטשילד 30).
במלחמת-העולם הראשונה נאסר בי"ט שבט תרע"ה יחד עם הרב י.ל. פישמן בפקודת חסני ביי מירושלים בחשד "בגידה במולדת", שכן השתתף בתרע"ג בקונגרס ציוני, ושוחרר.
בנו דוב, מגומרי המחזור הראשון של הגימנסיה "הרצליה" התגייס לצבא הטורקי, יחד עם חבריו מתלמידי הגימנסיה, ושרת בו כקצין.
בחורף תרע"ז נסע לחלב, לבקר את בנו המשרת שם בצבא ולעשות למען הקלת חיי בני הישוב המשרתים שם. נדבק בטיפוס הבהרות, הגיע הביתה חולה ונפטר בתלאביב, כ"ג שבט תרע"ז. נקבר בבית הקברות הישן.
אשתו שרה לאה האריכה ימים אחריו. ביתה בתלאביב היה בית ועד לטובי הישוב, וכאן נפטרה ביום כ"ח שבט תר"ץ ונקברה בבית הקברות הישן.
צאצאיהם: יצחק (מחברי "השומר" וכיום בעל תעשיה), דב ז"ל (מעסקני הסתדרות העובדים הכללית ומוסדותיה, סגן ראש עירית תל-אביב בשנותיו האחרונות), חוה אשת יוסף בורודבסקי, שפרה.
אשר פבזנר
נולד בגאדיאץ, פלך פולטאבה, רוסיה, בחודש חשון תרס"ב (25.10.1901), לאביו מנחם מנדיל בן ר' אברהם אבא (אחד מפעילי הציונות הרוסית), ולאמו ביילה בת ישעיהו תאומים מרומני שבפלך פולטאבה. ספג את הציונות מילדותו בבית אביו, ביקטרינוסלאב, היה שם עסקן ציוני פעיל מאד. מילדותו הראה כשרונות יוצאים מהכלל.
נתחנך חינוך מסורתי וקיבל השכלה תיכונית. היה פעיל בנוער הציוני בעיר מגוריו יקטרינוסלב, היה מסור לעניני צבור והשתתף בכינוסים ובועידות שונים.
בעת מלחמת-האזרחים ברוסיה בשנת 1919 נקלע לקרים, שם היו אז מרכז ציוני ומרכז "החלוץ" פעילים בין שארית הפליטה של יהודי אוקראינה, שמצאו שם שלוה זמנית. מיד נרתם לעבודה בכל המוסדות והמפעלים ליד המרכז הציוני ונחשב לכוכב צעיר שנועד לגדולות. בראשית 1920 נבחר בכינוס "צעירי ציון" לועד המרכזי, בסתיו 1920 עבר לאיסטמבול, עבד בשרות הג'וינט לעזרת הפליטים, היה חבר לשכת "החלוץ" וניהל את המושבה "מסילה חדשה", את מחנה המעבר