Volume 1

Page 314

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

מנחם שיינקין , ואחרי המלחמה ציר הועד הזמני ליהודי א"י, ציר אספת הנבחרים הראשונה, חבר משפט השלום העברי בירושלים, ממיסדיו וחבריו הפעילים הראשונים של הלואה וחסכון בירושלים ויו"ר מועצתו במשך 12 שנה, חבר המרכז לקואופרציה של המוסדות לאשראי, ממיסדיה וחבריה הראשונים של שכונת בית הכרם, מבוניה ומתישביה הראשונים של שכונת קרית משה, היוזם והבונה את השוק הצבורי במחנה יהודה, חבר המועצה הסוציאלית הארצית שליד הועד הלאומי, חבר הועד לישוב העיר העתיקה אחרי מהומות תרפ"ט. משנת

1915 ועד 1926 היה מנהל עניני הסיוע וועד היתומים של הג'וינט; בשנות 1926-32 היה מזכיר ומנהל עניני ועד העיר ליהודי ירושלים, עסק בענינים ישוביים בנסיעותיו במזרח הקרוב והרחוק, באירופה ובאמריקה בשנות 1934-36 וזה כמה שנים הוא מנהל בית-החולים של "עזרת נשים" לחולי-רוח בירושלים, יו"ר גמילות חסדים למען א"י, סגן יו"ר חברת "נחלת ישראל - רמה", חבר הועדה הסוציאלית שליד ועד הקהלה ויו"ר הסקציה שלה למוסדות, חבר ועדי אגודות הדדיות שונות, ועוד.

צאצאיו: חנה (גננת במעון של "הדסה" ומדריכה במועדוני ארגון אמהות עובדות); גרשון ז"ל (נפל חלל ביום ב' אלול תרצ"ו בעמדו על משמר הגנת קרית ענבים): יעקב (מורה לערבית בכפר הנוער בן-שמן): יצחק (מדריך ומנהל טכני בביה"ס למכניקה עדינה של מרכז ברנדיס) וטובה (מורה בבית הספר בזכרון יעקב).

יעקב חי עבו

נולד בצפת, בשנת תר"ב (1842), לאביו שמואל (שעלה מאלג'יר בתקע"ז, היה הקונסול הצרפתי היהודי הראשון בארץ, מראשי העדה שפעל רבות למען גאולת קרקעות בגליל).

למד בת"ת ובישיבה והוסמך לרבנות. עזר לאביו בניהול עניני הקונסוליה ובעסקי המסחר הגדולים (הזכיון מאת בית ששון בהודו למכירת הצבע "אנילין" בארץישראל ובארצות השכנות) ובגאולת קרקעות בסביבה.

נשא לאשת את אסתר מלכה בת ר' יצחק כהן מליברופול, נכדת הרב נפתלי כהן-צדק , כשבאה עם הוריה לבקר בארץ ומרוב חיבה לעיר הקדושה הסכימה להשאר בה ולהנשא לו, ואחותה הצעירה גולדה נישאה אז לסיניור אברהם פ'ינצי , סגן קונסול בריטניה בעכו, שהיה גבור נודע ומכובד בעיני הדרוזים.

אחרי מות אביו (א' תשרי תרל"ט) נתמנה הוא מטעם ממשלת צרפת במקום אביו לקונסול בצפת וטבריה וסביבתן. (כתב-המינוי ועוד תעודות בעלות ערך לתולדות הישוב נמצאים ברשות בנו מאיר בצפת). הגן על היהודים בתוקף משרתו והשלטונות המקומיים התחשבו באישיותו ובדרישותיו. ביתו היה פתוח תמיד לרבים שבאו אליו בענינים מסחריים וקונסולריים, בעניני צבור ובבקשת עצה ועזרה ותווך בסכסוכיהם. עמד עשרות שנים בראש העדה.

בתרמ"ב עזר לדוד שוב ולמיסדי ראש פנה ברכישת הקרקע ונבחר ל"נשיא כבוד" של הועד הראשון ואחיו יצחק מרדכי ל"חבר נכבד" באותו ועד.

בעת חתונה בראש פנה בתרמ"ג נפגע ונהרג בשגגה ערבי ממשפחה צפתית גדולה מיריות החוגגים היהודים. כמאתים ערבים, אנשים ונשים ונערים בני המשפחה השכולה באו מצפת מזוינים במקלות ובאבנים, התנפלו על המושבה ואמרו להחריבה לשם נקמת דם. השייך של הכפר הסמוך, ג'עוני, מיהר לצפת להודיע למשפחה ולשלטונות שקרה מקרה הריגה בשגגה, ואנשיו, אכרי הכפר ג'עוני, ובראשם חג' עלי ג'ילבוד, עמדו כחומה חיה להגן על היהודים וניסו לשדל את הצפתיים הזועמים שלא יוסיפו לשפוך דם בגלל מקרה מדאיב שקרה בשגגה. בינתים שלח דוד שוב את הצעיר ציפרים ברכיבה לצפת

להודיע לקונסול הצרפתי יעקב חי עבו על המקרה ולבקש את עזרתו. הוא בא יחד עם החיילים, שני אחיו, חכם אברהם ויצחק מרדכי, עם הקאוואסים של הקונסוליה, פיזרו את המתנפלים, לקחו לצפת את גופת ההרוג ואסרו את הצעיר שנאשם ביריה, והערבים מהכפר השכן לא נתנו להשבית את שמחת החתונה והמשיכו לרקוד עם היהודים כל הלילה, והקונסול עבו אסף אליו את קרובי הנהרג והרגיעם והשיג את הסכמתם ל"שביתת-איבה",

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 314). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/314