ואח"כ סודר הענין לחלוטין בעזרת הבארון בנימין (אדמונד) רוטשילד כפי המנהג על-ידי תשלום כופר וזבח-שלום.
הוא ומשפחתו רכשו ביגיעות מרובות את הקרקעות בשביל המושבות יסוד המעלה של עולי מזריץ' (בתרמ"ג) ומשמר הירדן של עולים מפולין ומאשכנז (בתר"ן), ואח"כ עמדו לימין המתנחלים בעזרה ובעידוד בעת הצרות והתלאות שעברו עליהם. שטחים גדולים שהיו בגליל לבני המשפחה מכרו לפקידות הבארון לצרכי התישבות עברית. הוא נטע עצים על אדמת המשפחה במירון, שחלקים חשובים מאדמתה רשומים עד היום על שם האחים עבו. השקיע הרבה מרץ וכסף להקים ישוב עברי חקלאי בכפר זה, בקרבת המקום הקדוש, אך מחוסר עזרה מצד המוסדות שהיו חייבים לעזור נכשלה התכנית.
נלחם במרץ למניעת ציד נפשות מישראל על-ידי המיסיון ועמד על משמר קניני העדה הספרדית בצפת.
בקיץ תרמ"ג ביקר אצלו הקפטין מיכאל גולדסמית מאנגליה (הוא הידוע בספרי הימים של הרצל בשם קולונל גולדסמית , חובב ציון ותיק ומראשוני הציונים) והביא אתו מכתב מגיסו כהן אחי אשתו מאנגליה שהיה ידידו. בבית עבו נפגש גולדסמית עם דוד שוב וגיסו מרדכי כץ מראש פנה, וכשביקר אח"כ בראש פנה בדרכו לדמשק שאל אותם, אם האכרים העברים מוכנים להלחם בנשק להגנת הארץ אם יהיה צורך בכך ? וכשהשיבו לו בחיוב אמר בצאתו לדרכו לדמשק : - "ראש פנה לתפארת ישראל".
למעלה מעשרים שנה שימש יעקב חי עבו כקונסול ומנהיג העדה, הצטיין בתכונות נעלות ובכושר הנהגה צבורית והיה אהוב ומכובד על היהודים ויתר התושבים.
נפטר בצפת ג' טבת תר"ס.
לפי המסורת המשפחתית היתה משרתו צריכה לעבור לבנו מאיר, אך בהשתדלות יהושע אוסובצקי אצל הקונסול הכללי הצרפתי בבירות נמסרה המשרה לאחיו, החכם יצחק מרדכי עבו .
טובה ברקוביץ
נולדה ביאסי, רומניה, בשנת תרי"ח (1858), לאביה אברהם קוטשר , בר-אורין וחובב-ציון נלהב, שהיה מביע את רגשו הלאומי - נוסף על הפעולות המעשיות - גם בחיבור חרוזי שירה בעברית ובאידית על נושא זה. חינך את בתו ברוחו ובהיותה בת ארבע עשרה השיאה לבן-אחותו יחיאל מאיר ברקוביץ. היא ילדה וגידלה עשרה בנים ובנות ותוך כך נשאה גם בעול ניהול העסקים כדי שבעלה יוכל להתפנות לפעולות למען ארגון 120 משפחות לעליה ולהתנחלות בארץ ישראל, להשתתף בפעילות הציונית המקומית ולנהל מו"מ עם הבארון בנימין רוטשילד בפאריס בדבר רכישת אדמה להתנחלות חברי האגודה שיסד לשם כך.
כשנשלח בעלה מטעם הבארון בתרנ"ו לעלות ארצה ולהכין על אדמת סחם ג'ולן בגולן אשר בעבר הירדן (כעת בשטח סוריה) את הקרקע ליסוד המושבה של עולי רומניה ובולגריה, השאיר אותה בבית לנהל את העסק ולגדל את הילדים, והוראותיו בעת הפרידה ואח"כ במכתבים היו, שהיא תשאר ביאסי עד שהוא יגמור את הסידורים ויתקבלו מהממשלה הטורקית רשיונות עליה והתישבות בשביל המתנחלים, ואז יבוא הביתה, יחסל את העסק ויקח אתו ארצה את משפחתו. אך מרוב תשוקתה לגדל את ילדיה על אומת ישראל לא יכלה לחכות, חיסלה בעצמה את העסק ועלתה ארצה יחד עם 25 משפחות מחברי המתנחלים, שגם הם לא רצו לחכות.
בחנוכה תרנ"ו הגיעה עם 10 ילדיה ועם כל החבורה לנמל בירות ונסעו לדמשק. שם נשארה עם הילדים עד סוף החורף, ובינתים נבנו הבתים בשביל המשפחות. באביב תרנ"ו יצאה עם הילדים אל המושבה החדשה והחלה להשתתף בעבודות המשק והבית. רבות סבלה שם מהמלריה שפגעה בה ובילדיה, ואף שיכלה שם בת אחת, וכן מפגעי החיים בשממה, בין שבטי בידואים פראים ובחוסר עזרה רפואית וסדרי בטחון צבורי, אך נשאה את כל התלאות באומץ מתוך אהבת הארץ.
כשגרש השלטון הטורקי את המתישבים היהודים מהגולן ועברה עם משפחתה לראש-פנה, וכשעברה אח"כ אל המושבה החדשה יבנאל בגליל התחתון, שבעלה היה אחד ממיסדיה וראשה ונושא בעול הנהגתה, - לא הרפו התלאות והמחלות ממנה וממשפחתה, והיא נשאה אותן באומץ.
בשנת תרע"ב חלתה במחלה קשה, נסעה להבראה ללבנון ושם נפטרה, כ' תמוז תרע"ב, והובאה לקבורה בבירות.
יעקב פרלשטיין
נולד בירושלים, י"ז כסלו תרל"ט (1878), לאביו ר' יצחק קלמן, שעלה ארצה בבחרותו עם אביו ר' שמואל כלב , שו"ב מקובנה, ולאמו בת הרב החכם והחוקר ר' נחמן נתן קוהוניל, מחבר הספרים "בית נתן", "זכר נתן" ועוד.