במשרד, אלא שקד תמיד בלב ונפש לעזור ולהועיל לטובת הישוב וחיזוקו בכל מקום שידו מגעת. לשם כך בא בקשרי מכתבים אף עם הד"ר הרצל והציע לו תכניות ישוביות שונות, שמסבות שאינן תלויות בשניהם לא יצאו לפועל. בכל זאת לא נואש מהצורך בחליפת מכתבים עם ראשי הציונות, ובעמדו על המחסור בקרח לצרכי טיפול בחולים הודיע במכ תב למכס נורדאו ולמרמורק על הצורך במכונה ליצור קרח ובעזרתם הובאה מפאריס לירושלים המכונה הראשונה לעשית קרח.
במלחמת-העולם הראשונה פעל רבות, בהשפעה על אנשים בעלי יכולת והשפעה על גדולי השלטון, לשחרור רבנים ומשרתים-בקודש מחובת השרות בצ בא התורכי. יסד עם השופט מלכיאל מני חברת "אנשי חיל" לעזרת משפחות המגויסים היהודים, יסד "ועד המים" לשם חלוקה צודקת של המים לתושבים, - פעל והפעיל עסקנים שונים ויסדו כתיתה והשיגו קמח ופחמים וסיפקו אוכל ותבשילים לנצרכים במחירים מוזלים ואף בחנם. בניהולם וריכוזם של המוסדות הללו על הצד היותר טוב התמחה עד כדי כך, שמצא את יעוד חייו בעזרה להאכלת רעבים גם אחרי תום מצוקת המלחמה, ובשנת תרע"ט יסד את "בית התבשיל והכנסת אורחים אליאך" בשכונת שערי פנה בירושלים. מוסד זה, בהנהלתו האישית, סיפק מזון במחירים מוזלים ואף בחנם לנצרכים מכל העדות היהודיות, לאסירים, לעולים חדשים ולעולי רגל עניים. לפני החגים היה מפרסם מודעות בעתונים, שעולי-רגל ואחרים שיש בדעתם לסעוד במוסד בחג יואילו נא להודיע או להרשם מראש, כדי שיוכן בשבילם מזון. המוסד נעשה נכס צבירי קבוע בירושלים ומתקיים גם אחרי פטירתו, על-ידי בני משפחתו.
נפטר בירושלים, ח' תמוז תש"א.
יצחק לוי
נולד בטאטאר-באזארצ'יק, בולגריה, בשנת תרל"ח (1878) לאביו יוסף הלוי ולאמו ויניזיה סידי . קיבל חינוך יהודי מסורתי ואח"כ עזר לאביו במסחר במנופקטורה.
אביו היה חבר לאגודת "ישוב ארץ-ישראל" של יהודי בולגריה, שהתארגנו להתנחל בארץ. בשנת תרנ"ז שלח אותו אביו כחלוץ המשפחה להכין את הקרקע להתישבות כל ביתו בהר-טוב. מיד אחרי בואו נגש לעבודה ואחר-כך באו אביו וכל ביתו. השקיע את כל מרצו לטובת המושבה. הקים יחד עם אחיו ריחיים, בית-בד ובית-חרושת לשמן-זעתר. עסק גם במסחר ובקבלנות צבאית והצליח בכל מעשיו.
נתחבב על אנשי הכפרים הערבים שבסביבה, ובאמצעות אלברט ענתבי רכש השפעה על פקידי השלטון הטורקי והשתמש בה לטובת מושבתו וגם לטובת השכנים הערבים מכפרי הסביבה, למניעת נגישות ורדיפות מצד הפקידות הממשלתית המושחתת. באחד המקרים הצליח במלחמת-העולם הראשונה לשכנע את אנשי השלטון בדבר נקיון-כפם של ארבעה פלחים מהסביבה והצילם מהתליה רגעים מספר לפני ביצוע גזר-הדין. הערבים כיבדוהו מאי ובמקרים רבים פנו אליו לשפוט ביניהם כבורר בסכסוכי-דמים. השתמש בהשפעתו לעזור לגאולת קרקעות חולדה וכפר-אוריה.
היה ציר לאספת הנבחרים הראשונה וכל ימיו עסק בצרכי צבור באמונה ובענווה.
בעת מהומות תרפ"ט ותרצ"ו-צ"ח סירב לעזוב את המקום, ואכן ידעו גם הפורעים שאסור לפגוע בו.
בשנותיו האחרונות היה מרותק למטתו. השאיר אחריו משפחה ענפה של אנשי עבודה בארץ.
נפטר בהר-טוב, ט"ו חשון תש"ה, ונוסף על מספידיו היהודים הספידו גם שייך ערבי ליד הקבר הפתוח.
ברוך סטופניקר
נולד בעיירה לובר (ווהלין הרוסית), בשנת תרמ"א (1881), לאביו ר' בנימין , בן-תורה ומשכיל. קיבל חינוך תורני ועברי-חדש והשתלם השכלה כללית ברוסית ובשפות-אירופה אחרות והתמחה במיוחד בחימיה. משבגר התמסר לפעילות ציונית בכל שטחי העבודה, כגון: הפצת השקל, הפצת מניות אוצר התישבות היהודים ואיסוף כספים לקרן הקיימת. משנשא אשה נכנס לעולם המסחר וגר בווארשה ואח"כ בז'יטומיר, ובכל מקום המשיך בפעולה הציונית.
בעת הבחירות לדומה הממלכתית השניה (בית-הנב חרים הרוסי), כאשר הוצג זאב ז'בוטינסקי כמועמד מטעם הציונים בפלך ווהלין ולפי החוק היה כל מועמד צריך להיות בעל רכוש קרקעי הרשום על שמו בספריהאחוזה, העביר סטופניקר את ביתו שבז'יטומיר על שם ז'בוטינסקי, ומאז נעשה למעריצו של ז'בוטינסקי כל ימי חייו.