בנות הן בשאלות איסור והיתר ובמצוות התלויות בארץ והן בדיני תורה במשפטי ממון וקרקעות וכדומה, והכל היו מריצים בהליכותיו בנחת עם הבריות ובפסקיו ושום יהודי לא פנה בתביעותיו לערכאות.
אחרי פטירת חותנו (י"ד מיון תרס"ב) המשיך בשרותו בתקופת הבינים, בין רב לרב, ואח"כ ליד הרב א. י. הכהן קוק , ואז נתמנה לראש בית-הדין הראשון הקבוע שהקימה הרבנות של הקהלה לשרות העיר והמושבות. (חבריו בבית-הדין היו: הרב שמואל משה ברוידא מדרוזגניק והרב זלמן שך הי"ד, שנרצח במהומות תרפ"ט במוצא). עם גידול העיר והישוב בה יסד בהסכמת הרב קוק ועדה לכשרות הבשר, בהשתתפות הרב זאב גרינ וואלד, שמואל דב רזניק , אליהו קנטור ודב וילנסקי, ועמד בראשה.
בשנות תרע"ד-תרפ"ג (מיציאת הרב קוק לחו"ל ועד למינוי הרב שלמה הכהן אהרנסון לרבה הראשי של תלאביב ויפו) ניהל את עניני הרבנות בעיר ובסביבה בהנהגה מעשית ורוחנית. יסד ועדה לגבית מס השחיטה וחלוקתו, בהשתתפות יצחק זיסל, יוסף ליפשיץ, יחיאל שמרלינג וישראל שמעון רבינוביץ-תאומים . יצג יחד עם החכם-באשי רבי בן-ציון מאיר חי עוזיאל (כיום הראשון-לציון והרב הראשי לארץ-ישראל) את העדה היהודית שביפו ות"א בפני השלטונות הטורקיים בתקופת מלחמת-העולם הראשונה והשתדל במסירות-נפש בעד ריכוך הגזירות והנגישות.
בעת הגירוש הכללי מיפו ות"א גלה לפתח-תקוה ואח"כ עבר לראשון לציון, ואחרי כניסת הצבא הבריטי לדרום הארץ חזר ליפו, חידש את החיים הדתיים והשתתף בהקמת הרבנות המאוחדת של האשכנזים והספרדים ביפו ות"א. ממשיך בשרותו כראב"ד וחבר הרבנות הראשית בעיר בתקופת כהונתם של הרבנים הראשיים אהרנסון (תרפ"ג-תרצ"ה) ועמיאל (תרצ"ו-תש"ה) ויבדל לחיים הרב הראשי אונטרמן (מתש"ז ואילך).
היה מהחברים הראשונים של שכונת "מאה שערים" בתל-אביב, ובתרצ"ג היה מיוזמי בנין בית-הכנסת לפרושים על שם הגר"א על המגרש הצבורי שהקצתה השכונה למטרה זו (ברחוב הירקון). חיבר ספרים בהלכה (בעיקר במצוות התלויות בארץ) ובאגדה: "בכורי ציון", "טיב קידושין", "הוראת שעה", "השקפה לברכה", "עשר תעשר", "נטע הארץ", "זרע הארץ", "תורת הרכבה", "כרם הארץ", "תורת השביעית", "תורת שמיטת כספים ופרוזבול", והספר הגדול "אמירה נעימה". צאצאיו: חיים (ז"ל) ממיסדי המכבי ביפו, נפתלי ,יצחק, שמואל (מפעילי "זבולון" ומדריכיו), אריה, שפרה ורוחמה .
קדיש יהודה סילמן
נולד בעיירה בוטרימאנצי, ליטא, כ"ה כסלו תרמ"א.
לאביו אברהם שמעון , מורה, סוחר ולמדן (בצעירותו נקרא בשם קדיש לייב , ואחרי מלחמת-העולם הראשונה החליף את השם הגלותי לייב ליהודה). למד ב"חדר" ובישיבת סלובודקה ורכש השכלה כללית בלימוד פרטי בתורת "אכסטרן" (תלמיד-חוץ, המתכונן לבחינות באופן פרטי). יסד בנעוריו עתון שבועי בשם "הקול", ובישיבה הורה עברית לחבריו בחשאי. החל לכתוב בעתונות העברית מבחרותו (ב"המליץ" בשנת 1899 - ומאג בכל העתונות העברית). היה מורה בבית-הספר העברי הראשון "יהודיה" בווילנה, מורה ומנהל ב"חדר מתוקן"בהומל, והיה מראשוני המורים, שהנהיגו את הוראת. השפה בשיטת "עברית בעברית".
בתרס"ז עלה ארצה והיה במשך שנתים מורה בבית-הספר לבנות ביפו. באותו הזמן השתתף בחיי הצבור והחברה של הישוב החדש ואף ביסוד שכונת "אחוזת בית" (היא תל-אביב), וההומור שלו הכניס רוח עליזות לתוך ענני הדאגות והקשיים של בוני העיר העברית. בתל-אביב היה מזכיר מרכז המורים.
עלה לירושלים, השתתף ביסוד הגמנסיה העברית בהנהלתו של שלמה שילר ולימד בה קרוב לעשרים שנה. בתקופת "מלחמת השפות" היה מראשי הלוחמים נגד המגמה הגרמנית של חברת "עזרה" ולמען הקמת רשת של מוסדות-חינוך עבריים ברשות לאומית. בימימלחמת-העולם הראשונה היה מורה בבית-הספר הריא