היה חזן בעל תפלה נאה והיד, עובר לפני התיבה בהתנדבות בבתי-תפילה של מוסדות ובמקומות שלא יכלו לשלם שכר בעל-תפילה לימים נוראים.
תמך במפעל הציוני מראשיתו ופעל רבות למען הפצת מניות "אוצר התישבות היהודים". גם בארגון הישוב השתתף והיה ציר באספה המיסדת בזכרון יעקב בשנת תרס"ג. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה חבר ב"ועד המכולת" להבטחת מזון לתושבים היהודים ביפו ות"א, וכן נבחר מטעם עירית תלאביב כחבר בועד הבקורת ובועד להקלת המשבר, וכו'. גם בעבודתו המקצועית שרת את ההתישבות, כשהתקין את רשת הצנורות לאספקת המים ב-52 בתים במושבה עקרון. השתתף ביסוד שכונת מאה שערים בירושלים וביסוד תל-אביב.
נפטר בירושלים ביום כ"ה תמוז תרצ''ה.
יחזקאל-מרדכי ליבוביץ
נולד בפוניבז', פלך קובנה' בשנת תק"צ (1830) לאביו ישראל. לאחר ייסוד גדרה בתרמ"ה החלו החוגים הדתיים שבקרב חובבי-ציון ברוסיה מרננים על מצב הדת במושבה, ובתוצאה מדיון ממושך בין הנצי"ב (הרה"ג נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין ומראשי חובבי ציון) לבין רי"מ פינס, נתבקש ר' יחזקאל-מרדכי, שבנו דוב היה ממייסדי גדרה, לעלות לארץ ולשמש שוחט בגדרה וכן להיות שם המשגיח על עניני הדת. הוא קיבל את ההצעה ובי"ט סיון תרמ"ח הגיע עם אשתו לאה לגדרה. בדרך לארץ התיצבו לפני הנצי"ב, שסמך עליו ידו להיות מורה-הוראה במושבה הבילו"יית.
בתרנ"א נתאלמן מאשתו ובתרנ"ב נשא לו אשה שניה, גיטל הנקין, שהיתה המיילדת הראשונה בגדרה.
השתתף יחד עם הצעירים בהגנה על המושבה, ובאחת השבתות באשר נשדד עדר הבקר של גדרה, התיר לדלוק אחר השודדים ולהוציא מהם את הגזל, אף אם הדבר יהא כרוך בחילול-שבת. נתקשר מאד למושבה ולתושביה ולפני מותו ציווה לבנו דוב שלא יעזוב את המקום.
מת בכ"ט חשון תרנ"ד ונקבר בגדרה.
יצחק בנבנישתי
נולד ביוגוסלביה בשנת תרכ"ד (1864), לאביו עזרא (שהיה ממשכילי הצבור הספרדי, הוציא זמןמה בפאריס את העתון "יהודית" ובשנות תרל"א-ל"ב ערך את ההוצאה המיוחדת של "החבצלת" (מבשרת ירושלים) בשפת לאדינו (אספניולית) בשביל המוני הספרדים).
עלה ארצה עם הוריו בשנת תרכ"ז. למד בתלמודתורה של הספרדים ואח"כ בבית-המדרש "דורש ציון".
כשגדל נתקבל לעבודה כפקיד בבנק של יעקב ואלירו ושות' בירושלים ועלה לדרגת פקיד ראשי וחבר ההנהלה.
נשא לאשה את לאה בת ר' יהודה בכר ישראל פאניז'יל, אחות הרב אליהו משה פאניז'יל, שהיה חכם באשי וראשון לציון בירושלים.
כשנוסד בנק אנגלו-פלשתינה בבירות נתמנה לחבר ההנהלה שם, אך מאחר שלא יכול לקיים את מנהגי הדת ולתת לבניו חינוך תורני כמו בירושלים התפטר כעבור שנה וחזר לעבוד בבנק ואלירו בירושלים.
היה כמו אביו ממשכילי ירושלים, כתב מאמרים בעתונות, עסק בצרכי צבור בצניעות, עזר לזקוקים בכתיבת בקשות בענינים רשמיים ובסידורים בממשלה. מנע נגישות ורדיפות בתקופת מלחמת-העולם הראשונה, הודות לקשריו הטובים עם פקידי הממשלה הטורקיים.
נפטר בירושלים, ט' סיון תרע"ח.
צאצאיו: עזרא (ז"ל), שרה (שרינה) אשת משה מאייסי (בקולומביה), דוד, משה (פקיד ראשי בבנק ברקליס בתל-אביב),ויקטוריה אשת אליהו קארילו, מאיר (הי"ד, נהרג בפרעות תרפ"ט בלוד), ריקה אשת עמנואל קלינגר, יהודה, ידידה אשת מכס אלקלעי, שולמית.