Volume 1

Page 410

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

כשבקר שליח המושבה פתח תקוה בביאליסטוק לגייס עולים ומתנחלים לשם חידוש המושבה, קנה חלקה ובשנת תרמ"ג (1883) עלה ארצה עם אשתו טויבה ובניו והתישבו בכפר יהודיה, "עיר המקלט" של מתנחלי פתח-תקוה מאימת הקדחת בימים ההם.

נרתם מיד בעול העבודה והסתגל לשאת את העמל והקשיים. גם ב"הלכות שכנות" התמחה במהרה, כי עוד בזמן הראשון לשבתו בארץ כבר התנגש ברועים ערבים שהעלו את בעירם על אדמתו ובנסותו לגרשם בכח הוכה ונפצע קשה. מאז למד לצאת לעבודה מזוין בנשק ולמד שאסור לפחד מאיומי הערבים. ואכן כשבנה לאחר כמה שנים את ביתו על אדמת "גאולה" (הבית הראשון באותה סביבה), היו הערבים מתגרים בו ואומרים בלעג, שלמענם הוא בונה ונוטע, אך הוא לא שם לב לאיומיהם ובסוף הוכרחו הם לוותר על חלומם לבוז את עמל היהודי. לא ידע פחד. אמיץ לב היה.

אחר תקופת יהודיה עברו גם הם לדור בפתח-תקוה, נבחר בין האכרים הצעירים והאמיצים להיות אחד מה"עשרים ושמונה", מקבוצת האכרים שהבארון רוטשילד לקחם תחת חסותו ואמר לספק את כל צרכיהם עד לביסוסם הגמור בתור כורמים, שיספקו ענבים ליקבו הגדול אשר בראשון לציון. אך במהרה הרגיש האכר הצעיר, כי לא טוב לו להיות תלוי בחסד אחרים, ואפילו אם מעניקים לו כסף בתור הלואות נוחות. הוא ויתר על מקומו ברשימת הנעזרים בידי הנדיב והחל

לעבוד בלי לקבל סיוע. הוא שכלל את כרמו וענביו נשתבחו בטעמם ובצורתם, ואת מחירם קיבל מהנהלת היקב בכורם פרטי. כשבא המשבר בשוק היינות והבארון החל לחסל את מפעל הכרמים במושבותיו, ואף לצוות לעקור כרמים תמורת פיצויים לבעליהם - פגע החיסול בראשונה בכורמים הפרטיים, שהנהלת היקב לא קיבלה מהם את יבולם. לא נפל ברוחו ונלחם על הקיים. השתתף עם ר' דב ימיני ואחרים בהצלת הענף ביזמה פרטית ויסדו את יקב "כורמי התקוה".

עם שקידתו ועמלו בעבודה היה מקדיש מזמנו גם למצוות ולמעשים טובים. פעמים נסע לרוסיה במיוחד כדי לחבב על היהודים שם את האתרוג מארץ הקודש. וכן

השתתף ותמך במפעלי עזרה וחסד.

בעבודתו ובמעשיו הטובים היתה לו לעזר רעיתו טויבה בת אליהו בלוך, גם היא מ"קבוצת הביאליסטוקאים" שעלתה ארצה בת שש-עשרה התנסתה בכל פגעיבראשית של מיסדי פתח-תקוה למן תקופת-יהודיה והלאה. שנים מבניה שיכלה בשבוע אחד ממחלת האס

כרה ובאותו זמן חלו גם שאר ילדיה, - והיא נשאה את יגונה וסבלה באומץ והתחזקה לפעול ולעמול למען הנותרים וחינכה אותם ברוח המסירות לארץ ולקדשי ישראל.

אחרי שנפטרה ביום ט' אייר תרצ"ט ונקברה בפתחתקוה הקדיש בעלה לזכרה מגרש, שעליו נבנה ביתהכנסת "מקור חיים".

נפטר בפתח-תקוה, י"ד טבת תש"ג.

צאצאיו: אליהו; אברהם: חמדה אשת יצחק דיסקין: שרה אשת משה בן-שמיר (מירקין); חנה אשת אייזיק סונץ; הדסה אשת דן פניני.

מרדכי הוכברג

נולד במושבה החקלאית היהודית דומברובני במחוז סורוקי כבסרביה, בחודש שבט תקצ"ח (1838), לאביו ר' נתנאל הכהן, יליד העיר מז'יבוז' שבפודוליה (עיר הבעש"ט), מצאצאי ר' צבי הירש, סופרו של הבעש"ט, מראשוני המתישבים החקלאיים שהושיב הצאר ניקולאי הראשון על הקרקע, איש בעל הדרת פנים ומופלג בתורה וביראת-שמים. התחנך בבית אביו בתורה והתמחה בחקלאות. היה במשך עשרות שנים מנהל אחוזות הגביר ר' אברהם גרינברג, ראש הועד האודיסאי של חובבי ציון אחרי פינסקר ולפני אוסישקין. באחרונה, משנת 1880 ניהל את האחוזה הגדולה פרפליץ, חי ברחבות ובאמידות וביתו היה פתוח לאורחים. חינך את בניו בתורה ובהשכלה כללית. (אחד המורים ששכר להם ללמדם מדעים בבית-האחוזה שבכפר היה המלומד יחיאל גרינפלד, שתרגם את תורת איינשטיין לעברית).

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 410). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/410