Volume 1

Page 423

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

התמחה במלחמות-הגנה רבות, בהדיפת מתנפלים על שדות המושבה ועדריה, ברדיפה אחרי שודדים ובגילוי רוצחים ותפיסתם. בפעולות כאלה בתקופתבראשית של המושבה יצא בכמה מקרים למקומות הסכנה יחד עם סנדר חדד ואח"כ עם אברהם שפירא . במעשיו אלה השניא את עצמו על אנשי-הפשע מבין הערבים ולא פעם התנכלו לו אך ההגונים שבהם כיבדוהו בגלל אומץ-רוחו. מטעם ועד המושבה נמנה בין מלויו ושומרי ראשו של הבארון רוטשילד בכל ביקוריו בארץ. (בביקורו האחרון של הבארון בארץ לפני מלחמת-העולם הראשונה השתתפו במשמר הליווי

אברהם שפירא , חיים צבי גרינשטיין חלל הגנת פ"ת ב-1921, דב יטקובסקי והוא).

התמסר לפיתוח משקו ולנטיעת כרמים ופרדס ואף בכפר-סבא רכש אדמה לנטיעת כרם-שקדים והיה חבר ועד כפר-סבא בתקופתו הראשונה, בעת שכפרסבא היה סניף רחוק של פתח-תקוה ועניניו התנהלו על-ידי ועד שמושבו היה בפתח-תקוה. בתקופת פעילותו של הד"ר כהן-ברנשטיין בפתח-תקוה נבחר יונה דיניביץ כחבר ועד המושבה וכעשר שנים היה חבר ועדת המשפטים, שביררה סכסוכים אף בין יהודים לערבים.

כעסקן צבורי ובעל משק היה מכובד בין הערבים ובחוגי אנשי השלטון ביפו, ובקשריו אלה השחמש בתקופת מלחמת-העולם הראשונה למנוע תלאות מיהודים רבים. בביתו ובמשקו מצאו מקלט רבים שהסתתרו מפני השלטונות הטורקיים, שרצו ללקחם לשרות בצבא ובפלוגות-עבודה בחזית המדבר, ולא פעם הצליח בהשתדלותו ביפו לשחרר יהודים שנתפסו להשלח לעבודה במדבר או שהיו צפויים לגירוש מהמושבה. גם לעזרת רעבים ולהצלתם פעלו הוא ואשתו רבות במלחמה ההיא.

בשל יחסיו הטובים עם אנשי השלטון נבחר בתרע"ו מטעם ועד המושבה לנטוע לראשון-לציון ולהזמין את המצביא ג'מאל פחה לביקור בפתח-תקוה.

באותה תקופה היה בנו צבי אריה פעיל בביעור הארבה, ואח"כ כקבלן ומשגיח להספקת עצים לצבא הטורקי (להסקת קטרי הרכבות הצבאיות, כי במלחמה נפסק יבוא הפחם בגלל ההסגר של הצי הבריטי על חופי הארץ) סיפק ליהודים רבים "ויסיקות" בתורת עובדים אצלו, כדי לשחררם מנגישות השלטונות. ובעת סערת המהומות ב-1921 קיבלו הוא ואליהו מאירי מפי ערבי מכר את הידיעה על ההכנות להתנפלות על כפר סבא ואח"כ הצטרף לפלוגה שנשלחה מטעם ועד ההגנה של פתח-תקוה למלט את הנפשות מכפרסבא ומעין-חי.

צאצאיו: צבי, חיים זלמן, מנחם מנדל, אהרן,

צפורה אשת העו"ד אלימלך ליפשיץ (חיפה), שולמית אשת דב הריס, שרה אשת אהרן אברהמ'ס (פורט אליזבט) ואסתר אשת עמנואל נדל.

ד"ר יהושע שאמי

(שמו המלא: יהושע חיים בן-ציון), נולד בירושלים, ד' שבט תרל"ד (1874), לאביו עובדיה מירקאדו , מעולי איסטמבול, בן למשפחת שאמי העתיקה מגולי ספרד, ולאמו בונו (טובה) בת הרב הגדול רפאל יוחנן עדו , מעולי איסטמבול גם הוא. למד בתלמוד-תורה של העדה הספרדית. בן 7 החל ללמוד בביה"ס למל בהנהלת החכם אליהו ג'אחון מסאלוניקי ולמד שעורי תלמוד ממורה פרטי. בן 12 עבר ללמוד בישיבה שליד הת"ת הספרדי בהנהלת הרבנים שמעון חרוש ומנחם בכר יצחק . בן 15 נכנס ללמוד בביה"ס של כי"ח שפות זרות ומדעים כללים והרב מרדכי שיריזלי המשיך ללמדו תלמוד, והתכונן לנסוע לפאריס ללמוד בבית-המדרש לרבנים. אך בהיותו בן יחיד ובגלל התנגדות אמו לנסיעתו לצרפת נסע אל משפחת אביו

לאיסטמבול בשנת תרנ"א. שם התכונן לבחינת הכניסה לאוניברסיטה . אחרי הצלחתו בבחינה למד שם רפואה על חשבון הממשלה, סיים בסוף שנת תרנ"ט ונתמנה לרופא ממשלתי בחברון.

בחברון נתחבב על כל התושבים והתמסר בשקידה לשיפור בריאות העם, פתח מרפאה לקבלת חולים עניים בחנם פעמים בשבוע ונלחם בהצלחה במגפת החולירע. ביחוד נתחבב על היהודים בתור בן תורה ושומר מצוה ומיטיב לכל, וכשהועבר בשבט תרס"ג ליפו פרסמו לו יהודי חברון ברכה ב"החבצלת" בחתי

מות הרב הראשי חיים חזקיה מדיני (הגאון בעל "שדי חמד"), סלימן מנחם מני (מטעם העדה הספרדית), בנימין ריבלין, יעקב חיים סלונים ואליעזר קלאנסקי (מטעם הועד הכללי של האשכנזים).

גם ביפו נתחבב על התושבים, נלחם במגפת החולירע שפרצה בשנה הראשונה לשרותו כאן, טיפל בחולים יומם ולילה וגם נתן לנצרכים רפואות בחנם, וכן הרבה לעזור ולהיטיב לעניי היהודים. כאן שימש לפעמים ממלא-מקום רופא בית-ההסגר, רופא ומנהל בית-החולים העירוני. כאן נפטרה רעיתו ויקטוריה בת פנחס טוקאטלי מירושלים, בעת לידה ביום ד' אדר ב' תר"ע ונקברה בבית-העלמין הישן ביפו וכשנפתח בית-העלמין החדש (שהוא כיום הישן) מצפון לתל

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 423). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/423