Volume 1

Page 449

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

סנדר טרוביץ

נולד באומאן, רוסיה (מקום קבורת ר' נחמן מברצלב ומרכזם של חסידי ברצלב בכל הדורות מאז מות רבם) בל' כסלו תרל"ח (1877), לאביו ר' נתן. בהיותו בן חדשיים לקחוהו הוריו עמהם ועלו ארצה בנסיעה שארכה להם כחצי שנה. התישבו בצפת ופתחו חנות מכולת.

סנדר בנם למד בחדרים ובישיבות צפת. נשא את פייגה בת ישעיה קוסטנטינר. השתתף עם אביו במסחרו ובמשך הזמן פיתח את עסקו לבית-מסחר גדול ועסק גם בבנקאות. הצטרף ללשכת בונים חפשים (חסות סקוטית) בעכו, יצר קשרים טובים עם השרים והפקידים של השלטון הטורקי ועם הקונסולים. השתמש בקשריו לטובת היהודים. הערבים התקנאו בו ופעם התנקשו בחייו ופצעוהו קשה בראשו והיה הכרח להובילו על גבי גמל לבית-החולים בבירות.

במלחמת-העולם הראשונה הרבה להשתמש בקשריו לעזרת היהודים הסובלים והנרדפים. עזר לכל פונה אליו. בהשתדלותו בוטלה הגזירה של השלטונות שפקדו על כל היהודים לגלח את זקנם ופיאותיהם מאימת מגפת הטיפוס. סידר לרבים ככל האפשר תעודות של "כלי קודש" (רבנים, חזנים וכו') כדי לפטרם משרות בצבא או בגדודי עבודה. עזר לגולי יפו ותל-אביב באוכל ובבגדים (נפגש עם מסע הגולים בעת נסיעתו ליפו עם מושל צפת). אחרי כניסת האנגלים היה היהודי הראשון מבני המקום שמצא קשרים עם אנשי השלטון, בתור בונה חפשי בלשכה של חסות סקוטית, והיה המקשר הראשון בין השלטונות ובין התושבים היהודים.

השתתף ביסוד המושבה עין-זיתים ורכש בה קרקעות וכן ביסוד חברת הרחבת הישוב בהר כנען שליד צפת. יסד את ועד הסוחרים היהודים בצפת. השתתף ביסודם ובניהולם של בית-התבשיל ובית-היתומים מטעם חברת "עזרת הגליל" (אגודת יוצאי צפת והגליל באמ

ריקה לעזרת העניים במולדת). ביתו היה תמיד פתוח לאורחים ולמבקשי עזרה ועצה.

נפטר בצפת, כ"ו ניסן ת"ש.

צאצאיו: חנה רחל אשת הרב דוד בן הרב נחום אתרוג מצפת (באמריקה), נחמן (באמריקה), דבורה אשת הרב יוסף גולדנבום מצאצאי הבעש"ט (בירושלים), מנחם (בצפת), רבקה אשת שלמה ימיני (ת"א), אסתר אשת משה סגל (מורה בנם ציונה), בתיה אשת זאב דורצין (ת"א).

ד"ר יצחק נופך

בן יהודה זאב, - נולד בד' שבט תרל"ט (1879) בעיר מינסק, רוסיה. חנוכו היה מזיגה של יהדות והשכלה אירופית; ביום שגמר את למודיו בגימנסיה סיים גם את הש"ס. מימי נעוריו התיצב במערכה הציונית והקדיש את כל כחותיו למפעל התחיה. את הציונות הבין כחובה אישית. היה מן הראשונים בדורו, שלא הסתפק בתעמולה ובהטפה לציונות, אלא הוציא ראשית כל את מסקנת החובה לחייו האישיים. לאחר שקנה לו השכלה יסודית בתורת המשפטים ובלשונות המזרחיות באוניברסיטה הפטרבורגית, לא בקש חיי רווחה ומנוחה לעצמו, אלא יצא לקושטא בשנת 1904, כדי לשבת שוב על ספסל הלמודים בביה"ס למשפטים בבירת טורקיה, שברשותה היתה אז ארץ-ישראל, על מנת לשמש אחר כן את הישוב הא"י כעורך דין, היודע את לשון המדינה, את חוקיה וסדריה. במשך שנות שבתו בטורקיה (1904-1908) קנה לו ידיעה עמוקה בלשון המדינה, במנהגיה ובתרבותה והוכתר בתואר ד"ר למשפטים.

בהיותו בפטרבורג היה פעיל באגודות הציוניות שם והיה גם מקורב לבית הברון גינצבורג כמנהל ספריתו וכמורה עברי לבנו.

נשא לאשה את מרים בת שלמה שפרנוב מטיפליס.

כשהתחילה עבודה פוליטית מסודרת בטורקיה מטעם ההסתדרות הציונית, היה לעזר רב בעבודה זו,

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 449). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/449