גרשון ויצמן
בן נתן נטע , נולד בליגום (ליטה), בשנת תר"כ (1860), קיבל חינוך מסורתי.
נכנס לתעשיות חימיות (שמנים לבורסקאות) ואח"כ לתעשית גפרורים בקובנה.
נשא לאשה את נחמה בת יצחק שלום מקלם. ביקר בארץ בשנת תרע"ג ורכש אדמה על הר הכרמל.
עלה לא"י בשנת תרפ"ג ובשנת תרפ"ד הקים בעכו בית חרושת לגפרורים "נור".
בשנת תרפ"ט רכש 240 דונם אדמה במושבה רחובות, נטע פרדס והתישב בביתו אשר הקים במושבה.
בשנת תרצ"ו הקים יחד עם אחיו יעקב מאיר (שותפו בנ"ל) בנין לישיבת חברון בירושלים.
נפטר ברחובות, כ' חשון תרצ"ט ונקבר בירושלים. צאצאיו: ד"ר יצחק (חיפה); ד"ר צבי (בירות-פריז).
ד"ר יהודה ליב מטמון-כהן
נולד בכפר אוסטיה, ליד ברשאד, פלך פודוליה, אוקריינה, י"ד סיון תרכ"ט (1869), לאביו אברהם מאיר, פקיד, ממשפחת רבנים ואדמו"רים, ולאמו מרים (מינצה) . קיבל חינוך תורני בחדרים ובישיבות והוסמך לרבנות. למד באופן פרטי שפות ומדעים, נבחן וקיבל תעודת בגרות ותעודת מורה. ב-1890 היה מורה בביאליסטוק, ממקורביו של הרב שמואל מוהליבר ונתקבל כחבר לאגודת "בני משה". ב-1891 יסד בעיר קאלאראש בבסרביה בית-ספר עברי וחינך בו לחיבת ציון שדבק בה מנערותו, לימד עברית בעברית ואף למבוגרים הורה תלמוד בעברית. והיה שם מורשה חובבי ציון. ב-1897 עבר לאודיסה ולמד שם מדעי הטבע באוניברסיטה, היה מורה-מנהל בבית-ספר עברי, יסד גן-ילדים עברי ואגודות סטודנטים וסטודנטיות "שפת ציון" ו"צבא התחיה". חברי "צבא" זה שמו להם למטרה להכשיר את עצמם לחינוך והוראה כדי להקים מוסדות חינוך ותרבות בארץ-ישראל. לשם כך נסע לשווייץ, למד באוניברסיטאות ציריך וברן פילוסופיה, היסטוריה, פילולוגיה שמית, פדגוגיה, ביאולוגיה ובוטאניקה, התמחה בעבודת הוראה ב"גימנסיה החפשית", שחיפשה דרכי חידושים ותיקונים בחינוך, ובמשך שנה עסק בעבודה מדעית בפאריס. במקומות אלה השתתף ביסוד אגודות-סטודנטים ציוניות בשם "עבריה", ובפאריס יסד בית-ספר עברי לילדי היהודים לשעות אחרי-הצהרים. ב-1904 הוכתר באוניברסיטת ברן בתואר דוקטור לפילוסופיה ולביאולוגיה.
באותה שנה הוזמן להצעת ד"ר ב"צ מוסינזון (ז"ל) וד"ר חיים בוגרשוב למשרת מנהל בית הספר בראשון לציון ובסתיו של אותה שנה עלה ארצה עם אשתו ובנו הקטן והחל לעבוד בראשון-לציון. הנהיג הוראה עברית במקצועות שנלמדו קודם לכן בצרפתית, חיזק את הרוח הלאומית בבית-הספר ואת הציונות של ציוני-ציון (בניגוד לשוחרי "תכנית אוגנדה") בקהל המבוגרים במושבה, שכלל את ההוראה והחינוך בביתהספר, יסד גם מקהלה, שיעורי ערב לעברית ושיעורי מדע למבוגרים. הנהיג בראשונה את תהלוכת-הלפידים של התלמידים בחנוכה ואת טיולי התלמידים בסביבה להכרת הנוף והטבע. תיכן תכנית לשנות את מבנה בית-הספר לפרו-גימנסיה על מנת ליצור בהמשכו את הגימנסיה העברית הראשונה בארץ, וכשלא נתקבלה תכניתו על דעת כל חברי הועד עקר ליפו ויסד ב-17 תלמידים את הגימנסיה העברית (המורים הראשונים: הוא ואשתו וברנרד מושנזון) שבמשך שנים מעטות, וביחוד מעת שעברה לתל-אביב, עלה מספר מוריה לעשרות ומספר תלמידיה למאות, היא הגימנסיה "הרצליה", ולבל תיחשב כמוסד זר מבחינה חוקית בארץ מכורתה, רשם אותה תיכף אחרי מתן הקונסטיטוציה הטורקית כמוסד עותומני וגם הוא עצמו קיבל את האזרחות העותומנית. יזם ופעל ביסוד המועדון "אחדות" לדיבור עברי ולקירוב בני העדות הישראליות השונות ביפו לעם עברי אחיד, וכן ביסוד שעורי מדע לעם ושיעורים לגננות עבריות, ובכלל היה הרוח החיה בכל הפעולות התרבותיות (חובבי הבמה, אגודת הטבע ועוד) ביפו. הש