Volume 1

Page 47

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

13 כרכי "ירושלים", 1882-1919 והאחרון יצא אחרי מותו; 21 כרכי לוח א"י, 1917-1896; 3 כרכי "המעמר" (אוסף מאמרים בחקר א"י, עם נוספות והערות, 1905, 1911, 1919); פרסם במהדורות חדשות ומדעיות, עם הערות והגהות, את התחלת תלמוד ירושלמי (כנ"ל) 1907-1919, ואת ספרי היסוד לחקר א"י דלהלן: "יחוס הצדיקים", 1896: "כפתור ופרח" לאישתורי הפרחי, 1899; "תבואות הארץ" ליהוסף שווארץ , 1900: "פאת השולחן" להרב ישראל משקלוב (מהעולים הראשונים תלמידי הגר"א שהתישב בצפת), 12-1911. כן הוציא לאור קובץ שירים ציוניים בשם "כנור ציון" בחמש מהדורות.

כשהוציא את המהדורה החמישית ב-1915, בזמן המלחמה, כשהשלטון הצבאי התורכי רדף כל פעולה ציונית בתור "בגידה במולדת", נאסר באשמה זו וביתהדין הצבאי דן אותו לקנס גדול ולסגירת בית-דפוסו. הוא זכה לשמוע על גירוש התורכים מארץ-ישראל ומירושלים, ובשכבו על ערש דוי זכה לקבל חברים מ"ועד הצירים" שבאו לבקרו; אך הוא לא זכה להגיע לשחרור כל הארץ, כי נפטר בירושלים ביום ב' אייר תרע''ח.

בתל-אביב ובירושלים נקראו רחובות על שמו, ורשימת כל עבודותיו המדעיות פורסמה בכרך י"ג של "ירושלים", שהכין לדפוס והופיע רק אחרי מותו, ובקובץ מיוחד לזכרו בשם זה, שיצא בשנת 1928 מטעם החברה העברית לחקירת א"י ועתיקותיה בעריכת א. ל. סוקניק וי. פרס.

צאצאיו: ד"ר יעקב, שרה, חנה אשת זאב בולוטין ומתתיהו (מנהל אפ"ב בחיפה).

יחיאל ברי"ל

נולד בעיירה קראסילוב, אוקראינה, י"ד אדר תקצ"ו (1836) לאביו ר' יהודה ליב (מכאן חתימתו בתור שם משפחה ברי" ל: בן ר' יהודה ליב ). לאחר שנים רבות רכש בארץ-ישראל חסות בריטית ופספורט בריטי. קיבל חינוך תורני מסורתי. בנערותו השיאו לו אשה ולאחר זמן קצר נתגרש ממנה ויצא לנדודים. היה זמן-מה בבוקארשט מקורב להרב מלבי"ם . חזר לרוסיה ובשנת תרכ"א עלה עם אביו ירושלימה, נשא לאשה את הניה בריינה בת ר' יעקב הלוי ספיר , התייר-החוקר הנודע בעל "אבן ספיר" והיה זמן-מה סופר הכולל של עדת האשכנזים.

הצטיין בסגנון עברי יפה ונמלץ, פרסם מאמרים ב"המגיד" ושאף לחיזוק הישוב העברי בארץ בחומר וברוח והרחבת גבולותיו. התקשר בשותפות עם האברכים יואל משה סלומון ומיכל הכהן , רכשו ביתדפוס ובראש חדש אדר תרכ"ג הוציאו את הגליון הראשון של הירחון "הלבנון", שהיה העתון הראשון לחדשות בארץ-ישראל, וחציו מקדש לתורה ולחכמה בשם "כבוד הלבנון". העתון גרם הפסדים לשלשת עורכיו-בעליו ובינתים אף נמצא מי שהלשין עליהם, שאין להם רשיון לא לעתון ולא לבית-דפוס, והשלטו

נות סגרו את המפעל. בתרכ"ד נסע לאיסטמבול להשתדל בדבר רשיון וכשלא השיג מכר את חלקו בדפוס, יצא לפאריס ושם פרסם שוב את "הלבנון" בתור שבועון, מיועד להמוני היהודים במזרח אירופה ובעיקר בארצות רוסיה, שלהם עוד יש זיקה לקריאה בעברית, עם הוספות "כבוד הלבנון" ו"יין לבנון", ויסד חברה בשם "שומרי תורה" לגילוי כתבי-יד עתיקים בספרות תורנית ולהוצאתם בדפוס. אחרי מצור פאריס ב-1870 עבר למגנצא (מאינץ) בגרמניה, הקים כאן את בית-דפוסו העברי והוציא את עתונו "הלבנון" במהדורה עברית של השבועון "איזראליט" שהוציא

שם הרב החרדי והסופר הידוע ד"ר מאיר ליהמן , ומחוסר רשיון לנתין זר להוציא עתון בגרמניה קבל הרב הנ"ל את העתון העברי תחת חסותו והופיע כעורכו האחראי כלפי השלטון. בדפוסו כאן נדפסו ספרים עברים שונים, ביניהם חלק שני של "אבן ספיר" (תרל"ד).

ב"הלבנון" המגנצאי הקדיש העורך מקום ראשי לתעמולה בעד ישוב בארץ-ישראל בכלל ובעד השיבה לחקלאות בפרט. סיפר על כל המתרחש בארץ ופרסם מכתבים מירושלים, אף מאת גדולי הרבנים והעסקנים, וגם הרב שמואל מוהליבר היה מהמשתתפים בעתון.

כשנוסדו בתרמ"ב המושבות בארץ (ראשון לציון, זכרון יעקב, ראש פנה, וחידוש הישוב בפתח-תקוה) הגה רעיון מעשי מאד: למצוא אי-שם בתפוצות הגולה יהודים אכרים מנוסים בעבודת האדמה מילדותם, להעלותם ארצה וליסד להם מושבה למופת. אז נפגש עם הרב מוהליבר, שבא למקום מרפא ליד מגנצא ואמר לנסוע לפאריס לדבר על לב ראשי חברת כי"ח, שיקימו מושבות חקלאיות ליהודים בארץ-ישראל. הוא נסע אחרי הרב לפאריס ועזר לו בהכנת הצעת התכנית בכתב להגישה לראשי החברה ולהבארון בנימין (אדמונד) רוטשילד . ההצעה נתקבלה על דעת הנדיבים ובריל נסע עם הרב לפולין ולרוסיה, בא לעיירה רוזינוי, כי בווארשה שמע, שבסביבתה יש יהודים חקלאים ממש. בעזרת הרב

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 47). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/47