את הארץ לארכה ולרחבה. כשנוסדה הגימנסיה העברית "הרצליה" ביפו נתקבל כמורה לציור. ממיסדי הבמה העברית ב-1906 (שיחק בפסידונים "ברזלאבן") וארגן נשפי אמנות ראשונים בארץ. בשנת 1907 היה ממיסוי "המכבי" ביפו, וממיסוי התזמורת של כלי רוח - "כנור ציון". נחשב למומחה בהעפת זיקוקין די-נור בכל החגיגות בארץ. משנת 1912 יזם וארגן חגיגות פורים בתל-אביב וחגיגות אילנות ופרחים ער שפסקו בשנת 1937. בתהלוכות פורים שארגן הופיע פעם במסכה של "ישראל סבא", שעשתה רושם כביר על הקהל.
בימי הגירוש מיפו-תל-אביב ע"י הטורקים, היה מיוזמי השמירה בת"א, ועמד בראשה עד כניסת האנגלים. עם בוא "ועד הצירים" לארץ הוזמן על ידו באחד מראשי "המכבי" לארגן משטרה עברית בכל השטח שנכבש ע"י האנגלים (1918). אח"כ נתמנה לקצין העברי הראשון של המשטרה ביפו ותל-אביב. באותה שנה יזם את ארגון "הצופים" הראשון בארץ.
עם כניסתו לגור ב"שכונת בורוכוב" הכשיר את מגרשו להצגות, בנה במה גדולה ובמשך 15 שנה, עד מלחמת העולם השניה, הקדיש את ביתו להצגות "הבימה", "האהל", "המטאטא" וגם לקונצרטים בלי תשלום, והמקום נעשה למרכז התרבות לכל הסביבה. עם גמר בנין ביתו הרחב בשכונת בורוכוב ב-1922 פלשו לתוכו כל חברות משק הפועלות שנוסד בשכונה ושטרם סדרו להן מקום לאכילה ולינה. הוכרח ע"י כך לגור יותר משנה במרתפו ואחרי כן "התנקם" במשק ונשא לאשה את זו ש"פלשה" ראשונה לביתו, זהבה בת מיכאל אליהו אידלוביץ.
מורה בגימנסיה "הרצליה" בת"א, לציור, לשרטוט טכני וכתיבה תמה משנת היוסדה (1906), ומקובל כמומחה לכתבי-יד ברוב בתי המשפט בארץ והמשטרה, וגם הוזמן להעיד במשפטים החשובים ביותר בארץ.
ממיסוי "שכונת בורוכוב", מורשה הקהק"ל ל"גבעתים", ממיסוי "מגן דוד אדום" בגוש דן וחבר הנהלתו. צאצאיו : רן, גיל, דיצה.
אביעזר ילין
נולד בירושלים, ה' חשון תרנ"א (1890), לאביו דוד ילין ולאמו איטה בת ר' יחיאל מיכל פינס. למד בבית-הספר למל ובבית-המדרש למורים של חברת "עזרה" הברלינית בירושלים. בתרס"ג נסע עם חבריו מביה"ס למל לזכרון יעקב, להשתתף בהצגת המחזה "זרובבל" מאת מ. ל. לילינבלום בתרגום אביו ר' דוד ילין, שהוצג אז לכבוד משתתפי הכנסיה המיסדת של הישוב, שהתכנסה ביזמתו ובנשיאותו של מ. אוסישקין . בתקופת לימודיו בביתהמדרש למורים היה חבר ועד אגודת המתלמדים "מוריה" שחבריה - וגם הוא בתוכם - הורו בהתנדבות בשיעורי-ערב לעברית שיסדה אגודתם והמ שיכה בפעולה אף במחתרת, כששיעוריה נצטוו להסגר מטעם השלטון הטורקי במלחמת-העולם הראשונה.
בתרס"ט גמר את לימודיו והוסמך למורה. בתר"ע עבד כמורה בבולגריה ואח"כ חזר ארצה ונתמנה למורה בבית-הספר למל. היה חבר פעיל ב"הפועל הצעיר" מתר"ע ועד תרפ"ה. בתרע"ב השתתף ביסוד אגודת "המכבי" בירושלים ובתרע"ג בהקמת ההסתדרות הארצית של "המכבי" ונבחר לנשיאה (ואח"כ שוב היה נשיאה בשנות תר"פ-תרפ"ג ותר"ץ-תרצ"ב).
ערך את ירחון "המכבי" בשנות תרצ"א-צ"ב ותרצ"ה-צ"ז.
כשפרץ ריב הלשונות בתרע"ד היה המורה הראשון שמרד בהנהגת "עזרה" ומגמת הגרמניזציה שלה והתפטר ממשרתו הבטוחה ואח"כ המשיך לעבוד ברשת החינוך הלאומית עשירת ההתלהבות וההקרבה ודלת האמצעים שהוקמה בעקב מרד זה.
נשא לאשה את טובה בת שמחה רוזנצויג. בתרע"ז גלה לדמשק יחד עם כל בית אביו, שימש גם שם בהוראה, השתתף ביסוד בית-הספר העברי לבנות והיה מנהלו הראשון. באותו זמן ארגן שם את הנוער העברי ויסד בשבילו שיעורי ערב וספריה.
אחרי המלחמה חזר ירושלימה והמשיך ללמד בבית הספר לבנות שבבנין ביה"ס למל. בתרע"ט השתתף ביסוד הסתדרות הצופים העברית בארץישראל, בשנות תרפ"ד-תרפ"ה היה מנהיגה הראשי ובשנת תרפ"א ערך את עתונה, "הצופה". בתר"פ אמר הנציב העליון סיר הרברט סמואל לארגן את הצופיות על בסיס ארצי כללי בין-עדתי ומינה מועצה ארצית עליונה של הצופים ואביעזר ילין היה חבר המועצה הזאת והנהלתה, אך אחרי מהומות תרפ"א בטלה המועצה הזאת.
בשנות תר"פ-תרפ"ד היה חבר ועד העיר ליהודי ירושלים. בתרפ"א נבחר כציר לאספת הנבחרים הראשונה ובתש"ד שוב נבחר לאספת הנבחרים.
משנת תרפ"ד, הוא חבר מרכז הסתדרות המורים ומזכירו. באותה שנה השתתף בארגון הקונגרס העולמי