כשגרש ג'מאל פחה את היהודים מיפו, העביר את משפחתו לירושלים והרבה לעזור שם בעילום שם לרעבים, הן בכסף והן בתבואות. בעת כיבוש דרום הארץ בידי הצבא הבריטי נמצא בצפון הארץ, בטבריה, מנותק ממשפחתו שנשארה בירושלים, והוא המשיך לספק תבואות לצבא. גם כאן השתמש בקשריו וביכלתו לעזור למגורשים בהספקת עבודה אצלו ובתמיכה לנצרכים.
אחרי תום המלחמה חזר ליפו ועסק במסחר תבואות ובהבאת קמח ואחר-כך גם בירה מאירופה לצרכי הצבא הבריטי והתושבים. השתתף ביסוד השכונה "רמת השרון" בת"א (כיום הרחובות החשמל, ליבונטין, ברזילי ומקוה ישראל) והיה בין ראשוני הבונים בה.
בשנת תרפ"ד יסד ליד פתח-תקוה את בית-החרושת לספירט, הראשון בארץ. אחרי שנים אחדות החל עוסק בבית-החרושת גם ביצור שמרים, שעד הזמן ההוא היה צורך להביאם מאירופה. נסיונו הראשון נכשל ונסתיים בהפסד, כי טיב השמרים היה ירוד בהרבה לעומת תוצרת חוץ, אך הכשלון לא הרפה את ידיו, אלא המריץ אותו לשכלל את תוצרתו כדי לשחרר את הישוב מהתלות באימפורט זה. הוא נסע לוינה, הוציא אלפי לירות לרכישת מכונות חדישות, ובשנת תרצ"ד החל מיצר שמרים שעלו בטיבם על כל תוצרתחוץ.
נדיב יד ולב היה. לפועליו דאג כמו אב והשתדל לעזור להם בביסוס קיומם. למוסדות-חסד ולנצרכים נתן ונתן בלי ליאות.
נפטר בתל-אביב בכ"ב סיון תרצ"ט ונקבר בבית הקברות הישן.
צאצאיו: חיים (ז"ל); מרים אשת משה זיו; אברהם; אסתר אשת ד"ר יעקב מיכלין; מתתיהו; משה.
יצחק ליב גולדברג
נולד בעיר שאקי, פלך סובאלק (פולין), י"ד שבט תר"כ (1860), לאביו אלכסנדר סנדר הלוי ולאמו ליבה בת ברוך סגל. למד בחדר ורכש ידיעה הגונה בעברית, בכתבי הקודש ואח"כ גם בתלמוד, ובאופן פרטי למד שפות ומדעים כלליים. אח"כ למד שנתים בישיבה בקובנה. בן 18 נכנם לעבוד כפקיד בבית-המסחר הגדול למצרכי רפואה וכימיה של אחי אמו יצחק סגל (זוהי הפירמה הנודעת האחים סגל, שפעולתה השתרעה על פני חלק גדול של רוסיה ופולין) בוילנה. כאן בא במגע עם גדולי ההשכלה וחיבת ציון, ועד מהרה נמנה על מיסדי אגודת "אוהבי ציון" ופעל בהדרכת רש"י פין וי. ל. לבנדה למען ישוב ארץ-ישראל. היה חבר "בני משה". עבד בהכנתה ובארגונה של ועידת חובבי ציון בדרוסקניק בתרמ"ז וציר בה. היה מורשה חובבי ציון בגליל וילנה. בינתים עלה בדרגה בביתהמסחר עד שלאחר כמה שנים היה אחד ממנהליו.
בשנת תרמ"ח נשא לאשה את רחל בת ר' מיכאל זלמן פינס.
עם הופעת הרצל התמסר מיד לפעולה למען ההסתדרות הציונית, השתתף ביסוד ההסתדרות הציונית ברוסיה, היה מורשה ההסת' הציונית לגליל וילנה וחבר הועד המנהל בוילנה במשך כמה שנים. היה ציר בכל הקונגרסים הציוניים מהראשון עד ה-12 וגם אח"כ היה משתתף בכל הקונגרסים. משנת 1900 היה חבר הועד הפועל הציוני. כשנוצר אוצר התישבות היהודים פעל בקנה-מדה רחב להפצת מניותיו וכשהיה חסר סכום של כמה אלפי לירות כדי שהבנק יוכל להתחיל בפעולה לפי החוק, הכניס בו מכספו את הסכום החסר. היה חבר המועצה של אוצר התישבות היהודים, חבר הנהלת אנגלו-פלשתינה בנק ואח"כ גם סגן יו"ר הנהלת הבנק האפותיקאי. כשנוסדה הקרן הקימת לישראל תרם את הכסף לקנית שטח קרקע במושבה חדרה, שיהיה קנין האומה. יסד בוילנה מפעל לעזרה לעניים על-ידי הספקת עבודה להם ופרנסה בדרך כבוד. ב-1902 היה חבר הנשיאות בועידה הציונית במינסק. השתתף ביסוד ובהנהלת החברות "אחיאסף" (להוצאת ספרים עברים), "כרמל" (להפצת יינות ארץ-ישראל) ו"גאולה" (לרכישת נכסי קרקע בארץ בעזרת הון פרטי). כמנהל הפירמה הגדולה וקונסול מסחרי של צרפת בוילנה יצר קשרים עם הבארון רוטשילד ועם יק"א וחברת כי"ח לטובת ישוב ארץ-ישראל. כן תמך בהוצאת "השלח", מיסודו של אחד העם, בעתונות לאומית וציונית באידית ובתנועות הציוניות של הנוער והפועלים ונטל חלק גם ב"עבודת ההווה" ובועידת הלסינגפורס. אחרי מות הרצל העביר לוילנה את העיתון המרכזי של ההסת' הציונית, "העולם", והוציאו שם. ביקר שבע פעמים בארץ לפני מלחמת-העולם הראשונה, ובכסף הנדוניה שקיבל קנה לו אדמה בראשון לציון, והכין לו אחוזה גדולה במושבה הר-טוב כדי לחיות בה כשיעלה ארצה להשתקע כאן, וכן השקיע הרבה כספים ומרץ בפרדסנות ובהתישבות עירונית, ותמך ביד רחבה במפעלי החינוך והתרבות בארץ, במוסדות ובמפעלים שונים, שמטרתם היתה חיזוק הישוב וקידומו בחומר או ברוח בכל ענף שהוא. קנה את "עמק הזיתים" בחיפה המהוה