Volume 1

Page 484

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

כיום חלק ניכר בהדר הכרמל והשתתף בגאולתו ופיתוחו של הכרמל המזרחי בחיפה. בשנות מלחמתהעולם הראשונה, כשהמצב הצבאי הפריע פעילות כלכלית וציונית בוילנה, עבר לפטרבורג ואח"כ למוסקבה, וגם שם הלה פעיל בעניני הציונות וקיים את הקשרים עם מרכזי התנועה שבקופנהאגן ובלונדון ועם ארץ-ישראל.

כשנודע לו ב-1916 כי אדמתו של סיר גריי היל על הר הצופים עומדת למכירה, קנה אותה באמצעות חתנו ש. טולקובסקי והקדישה לקרן הקימת במטרה להקים עליה את האוניברסיטה העברית. במוסקבה השתתף אחרי המהפכה הראשונה ביסוד העתון היומי העברי "העם" ותמך ב"הבימה" בראשית התפתחותה ובשאר הפעולות הלאומיות והציוניות. ב-1918 יצא מרוסיה דרך פינלנד לאנגליה ועלה ארצה להשתקע וב-1920 באה משפחתו אחריו. מיד התחיל בהמשך פעולותיו הצבוריות לבנין הארץ ופיתוחה. קנה ממפקדת הצבא את עתונה העברי "חדשות הארץ" ויסד את העתון היומי "הארץ" ותמך בו במשך כמה שנים. יזם ליסד חברה לאומית להוצאת ספרים. השתתף ביסוד חברת "הבונה" ובית-החרושת "סיליקט". קיים ופיתח את משקו בהר-טוב ואת פרדסו הגדול ("פרדס גולדברג") אשר ברמת-גן, שעיבודו היה תמיד על טהרת העבודה העברית, והמשיך לתמוך במפעלי ספרות ותרבות ומדע (ועד הלשון וכו') ועזרה בהתאם לצרכים הגדלים והולכים.

בפרעות אב תרפ"ט נרצח בנו בנימין זאב (על שם המנהיג ד"ר הרצל) בפעולות-הגנה. לזכרו הקים ביתתרבות בצפון ת"א בשם "בית בנימין", יסד שכונת "תל בנימין" ליד רמת-גן ונדב שטח גדול לעירית ת"א לשם יסוד גן צבורי. בצוואתו הנחיל את מחצית הונו (כ-75.000 לא"י) לקרן הקימת, על מנת שההכנסה תשמש קרן לתמיכה קבועה במוסדות ובמפעלים שונים, תרבותיים בעיקר.

נפטר בשוייץ, אחרי השתתפותו כאורח בקונגרס הציוני הי"ט, ביום ט"ו אלול תרצ"ה, ובכ"ה אלול הובא ארונו לקבורה בתל-אביב בבית-הקברות הישן ליד קבר קדושי תרפ"ט ובנו בתוכם.

צאצאיו: חנה אשת האגרונום שמואל טולקובסקי; יהודית; שולמית אשת המהנדס אהרן הוכפלד (חיפה); שמואל; בנימין-זאב הי"ד.

צבי הורביץ

נולד בסלוצק, פלך מינסק, בי"ח אייר תרכ"ג (1863) לאביו יעקב ולאמו רבקה, בן למשפחה אדוקה המתיחסת לשליה הקדוש. אביו מת עליו בעודו ילד רך והוא נמסר לטיפולה של סבתו ביילה, שיצאו לה מוניטין באדיקותה. בהגיעו לגיל בר-מצוה התמשכל והחל ללמוד למודים כלליים כאקסטרן בגימנסיה שבעירו. עם זה ביקש לרכוש לו מקצוע ועבד שלא בידיעת בני-משפחתו אצל כורך-ספרים. משנודע הדבר

ברבים, הפצירו בו אמו וסבתו שיעזוב את המלאכה, אך הוא לא נעתר להן, כי החשיב את העבודה. אח"כ נכנס לבית-המדרש למורים מטעם הממשלה בוילנה בהנהלתו של יהושע שטיינברג, מחבר המלון העברי : הידוע. במינסק היה מבאי-ביתו של יהושע דוב בנינסון ושם נפגש עם טובי חובבי-ציון, ביניהם ד"ר שמשון רוזנבוים, הסופר ש. ל. ציטרון, העורך שאול גינזבורג ועוד.

בראשית תרמ"ג הצטרף לביל"ו, עזב מיד את רוסיה ועלה ארצה. מטעם מרכז ביל"ו הוטל עליו להצטרף בקושטא למשלחת של שלשה מחברי התנועה כדי להשתדל יחד אתם אצל עוסמן פחה, גבור פלוונה שעשה הכרה עם הביל"ויים בהיותו שבוי ברוסיה, שהשולטאן ירשה לאנשי ביל"ו לרכוש קרקעות בא"י. אבל הוא סירב להתפנות לשתדלנות והמשיך בדיכו ארצה.

בבואו לא"י ישב כשאר חבריו בבית אנטון איוב שביפו ועבד במקוה ישראל. התמחה יפה בחקלאות וכאשר מנהל מקוה ישראל, שמואל הירש, פיטר את הביל"ויים, לפי הוראה מפאריס, נשאר הוא היחיד בעבודתו.

ב-10 בדצמבר 1883 נבחר יחד עם אלכסנדר הרכבי להנהלה המרכזית של ביל"ו והיה הנאמן לעניני הכספים של האגודה. השתתף ב-14 באפריל 1884 בישיבה שהיתה בביתו של יחיאל מיכל פינס בירושלים ובה דנו על ייסוד מושבה ביל"ויית. למחרת היום יצא לבדוק את אדמת קטרה (גדרה) שנרכשה ע"י פינס, כי נחשב לחקלאי מומחה בין כל חבריו.

היה בין שבעת אנשי ביל"ו שעלו לגדרה בכ"ה כסלו תרמ"ה (15.12.1884). כעבור ימים אחדים רכב ליפו כדי להצטייד במזון, ובדרך התנפלו עליו שלשה רוכבים בידואים, אך הוא גבר עליהם והניסם. הוסיף להתמחות בענפי החקלאות השונים ואף במלאכות אחרות.

כ-21.12 - ששה ימים אחרי עלותם למקום התחיל ביחד עם דב ליבוביץ (אריאל) בחפירת הבור ששמש אח"כ לתנור לביל"ויים, אורווה לסוסיהם וגם

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 484). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/484