מקום מגורים ליעקב חנקין ואשתו שהצטרפו למתישבי גדרה כחדשים אחרי יסוד הנקודה. הוא "בור הביל"ויים" המפורסם.
ב-12 ביוני 1886 קיבל רשות מאת הנהלת ביל"ו והמנהל הירש לנסוע לרוסיה לשאת את לאה בנינסון, בתו של ר' יהושע-דב בנינסון שהיתה מאורשת לו, ובי"ב אב תרמ"ו (1886) בא אתה בברית הנשואין. בשהותו ברוסיה התרועע עם לילינבלום ומאז עמדו בקשרי-מכתבים.
בזמן הראשון לשובו לארץ ישבה אשתו בראשון לציון, אצל דודה הביל"ויי יהודה צלליכין, והוא עצמו חזר לגדרה והמשיך לפתח את משקו, בנה בית ובחג השבועות תרמ"ח באו אליו אשתו ובנו אמנון שנולד בינתים והוא זקן בני הדור השני לביל"ו בגדרה.
הרבה לשקוד על ידיעותיו החקלאיות והקדיש הרבה מזמנו להשתלמות עיונית בעתונות המקצועית ברוסיה וגרמנית. התמסר למיכון החקלאות והתמחה במיוחד בנטיעת גפנים ושקדים ובתעשית היין והכוהל. רבים מראשוני נהלל, גבע, דגניה וגן שמואל היו תלמידיו. פרסם רשימות על גדרה ב"הארץ" וב"המגיד", מאמרים מקצועיים ב"האכר" - "דער קאלאניסט" (בעריכת מנשה מאירוביץ וא. מ. לונץ), רשם יומן במשך 10 שנים, החל משנת תרמ"ג עד סוף תרנ"ב. קטעים ממנו נתפרסמו ב"הארץ" ובירחון "עתידות". פרסם חלק מזכרונותיו בירחון "מימים ראשונים", חוברת ט-י' לשנת 1935 בעריכת א. דרויאנוב בשם "מרשימותיו של אחד משרידי הבילויים".
בימיה הראשונים של גדרה התנדב להוראת מתימטיקה בבית הספר המקומי. לא נטה אחר עסקנות צבורית והקדיש כל זמנו לעבודת האדמה, אבל בהפצרת בני המושבה שימש מנהל עניני הכספים של הועד ומבקר חשבונות המושבה ביקב בראשון לציון. החזיק במעדר עד זקנה והתיצב תמיד בשורות המגינים.
סייר הרבה בארץ ולא היתה פנה שלא ביקר בה. ב1905 היה באל-עריש עם המשלחת של דוד טריטש. בימי פרעות תרצ"ח, כשהתרפא בביה"ח "הדסה" בת"א ממחלת רבמטיזם, התרגש מאד למקרא ידיעה בדבר התקפת-דמים על חניתא וקיבל שבץ-לב.
נפטר בכ"ב אייר תרצ"ח.
צאצאיו: אמנון (עסקן וסופר, חוקר תולדות הבילויים), אבינועם (מהנדס באלכסנדריה), עמיאל (מהנדס), עדינה, ימימה אשת שמואל שמואלי (סופר ומזכיר המועצה המקומית של רמת-גן), שושנה אשת יעקב ברדיצ'בסקי (אבר בגדרה ומפקח על משקי הקה"ק בנגב).
ד"ר יהודה אריה אברמוביץ
נולד באחוזה שביערות גראו, פלך מינסק, רוסיה הלבנה, בשנת תרנ"ח (19.4.1898) לאביו חיים משה (בן יהודה ליב, אחיו של שלום יעקב רבינוביץ - הסופר "מנדלי מוכר ספרים") ולאמו חנה בת משה יונה סגלו ביץ (נכדת הרב ממיכאילישוק, מחבר הסידור "נהורא" והפירושים "מטה לוי" ו"בית לוי" על המחזור).
קיבל חינוך יהודי וכללי. גמר גימנסיה בסמולנסק, למד רפואה באוניברסיטאות טומסק ומוסקבה, הוסמך לרפואה והתמחה כרופא נשים ויולדות. המשיך לעבוד במקצועו ברוסיה ופרסם שם מאמרים רפואיים בעתונות המקצועית.
הצטרף לתנועה הציונית מבחרותו והיה בשנות 1919/21 חבר הועד המרכזי של "צעירי ציון" בסיביר ואוראל. המשיך בפעילותו במחתרת, אחרי שהמשטר הבולשבי אסר את הציונות ובשנת 1922/23 היה במוסקבה חבר הועד המרכזי הכל-רוסי של "צעירי ציון". בגלל פעולתו זו נאסר ב-1923 במוסקבה ונדון לשתי שנות גירוש לקירגיזיה.
אחרי ששוחרר משם בסוף 1924 קיבל רשיון, יחד עם קבוצת גולים ציונים, לצאת מרוסיה ועלה ארצה. נתקבל כרופא בבית-החולים "הדסה" בירושלים. ב-1926 הועבר לתפקיד זה לצפת, ומשנת 1927 ואילך בביתהחולים העירוני "הדסה" בתל-אביב כרופא ומנהל מחלקת היולדות, זמן מה כממלא-מקום מנהל בית-החולים, וכיום מנהל את בית-החולים. פעיל בהסתדרות הרופאים, השתתף בכינוסים מדעיים רפואיים בארץ ופרסם מאמרים ומחקרים בבטאון "הרפואה" של הסתדרות הרופאים.
כשבא ארצה הצטרף ל"הפועל הצעיר" ואחרי כשנה עזב, יחד עם קבוצת הציונים העמלנים מיוצאי רוסיה, את "הפועל הצעיר" ואת הסתדרות העובדים הכללית ונשאר ציוני בלתי-מפלגתי.
פרסם ב"ראזסבייט" הפאריזאי זכרונות מאלפים מימי מאסרו וגלותו בסיביר.
רחל גולדברג
נולדה בפרוז'אני, פלך גרודנה, בשנת תר"ל (1870), לאביה ר' מיכאל זלמן פינס (ממשפחת הרי"מ פינס ), תורני ומשכיל, סוחר-יערות עשיר, עסקן בעניני צבור. למדה ב"חדר" לבנות ואח"כ בגימנסיה