Volume 1

Page 487

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

וברבות הימים נשתנה שמו בפיהם ל"אברהים מיכל" ובסוף ל"אברהים מיכה".

נשא לאשה את ליבה רחל בת מנדיל אהרן שפירא. (נפטרה בפתח תקוה, י"ז אב תש"ו).

הגבורה שגילה בהגנה על המושבה קבעה את יעודו בחיים ובעודו ואברך צעיר נתמנה לראש השומרים של המושבה. בתפקידו זה הגדיל לעשות בהגנה על כבוד המושבה, על החיים והרכוש של תושביה, ולא פעם הלך אף לכפרים רחוקים בעקבות

גנבים ושודדים והשיב את השלל ומסר את הפושעים לדין. תודות לבקיאותו בערבית ובהוי הערבי, ובעיקר תודות לאומץ-רוחו, יצא שמו לתהלה בכל רחבי הארץ ואף בין שוכני האהלים שבגבולותיה, עד כי למדו לקח, שהפוגע במושבתו של "שייך אברהים מיכה" לא ינקה. לא פעם ואף באו אליו ראשי שבטים ערבים להשפט לפניו בסכסוכים שביניהם וגם אנשיהשלטון כיבדוהו בשל אומץ-לבו בשרות הבטחון.

במלחמת העולם הראשונה, כשהשלטון הטורקי התיחס באיבה ליהודים, הוכנס ל"רשימה השחורה" של ראשי הישוב. וכשגברו הרדיפות אחרי גילוי חבורת "נילי" נאסר גם הוא והובא למשפט צבאי בדמשק, וכשיצא זכאי נלקח לשרת בצבא באיסטמבול.

אחרי המלחמה המשיך לשרת בשמירת הבטחון במושבתו ובמקרים רבים עזר להשכנת השלום בין מתישבים יהודים לשכניהם הערבים. כן שרת שומרראש לבארון רוטשילד ולאנשי-שם אחרים בביקוריהם בארץ.

בהגנה על פתח-תקוה ביום ההתקפה הגדולה עליה במאי 1921 נטל חלק פעיל בארגון ובקרבות, ולאחר שתוקפים רבים נפלו חללים נאסר על-ידי השלטון האנגלי באשמת רצח... אך יצא זכאי.

כשגבר הלחץ על הנציב העליון סיר הרברט סמואל לשחרר בחנינה את השייך אבו-קישק (שנידון למאסר ממושך בעוון ההתנפלות על פתח-תקוה), הצליח להשיג תוקף לדרישה, שלא ישוחרר אלא אם

בני-שבטו יערכו בפתח-תקוה זבח של בקשת סליחה ושלום ומשלחת מהמושבה תבקש את שחרורו.

מאז הוזמן פעמים רבות ליישב סכסוכים בין יהודים לערבים ותמיד הסדיר את הענינים לשביעת רצון כל הצדדים. ובשנות מהומות בארץ נהנו שומרי בטחון הישוב מעזרתו והדרכתו.

על סף מלאות לו 70 שנה הופיעו זכרונותיו בשני כרכים (בהשתדלות דוד תדהר ובעריכת יהודה אידלשטיין) ונערכו מסיבות לכבודו. גם במלאות לו 75 שנה נערכה לכבודו מסיבת הוקרה ביזמת מר אברהם דרויאן, מזכיר הארגון הכללי של השומרים העברים בארץ-ישראל, בהוקרת תלמידים לרבם.

צאצאיו: יצחק צבי ; רבקה אשת המנוח משה פנחסוביץ; שרה אשת אהרן דובובסקי; אהרן מנדל ; מרדכי; חיה אשת אליהו אושרוב; יהושע; שושנה ; פולה .

ליפמן יהושע צוקרמן (אייזנברג)

נולד בקארלין, ע"י פינסק, רוסיה הלבנה, ז' אדר תרל"א (28.2.1871), לאמו שיינדל, חדשים אחדים אחרי מות אביו ליפמן צבי אייזנברג , מצאצאי משפחת הבעש"ט (אחיו של אברהם משה אייזנברג , אבי אהרן אייזנברג , העסקן הידוע מרחובות).

במסורת המשפחה מתהלך סיפור על הנסיבות המופלאות, בהן מתו בניו של ליפמן צבי בעודם קטנים ובסוף גם הוא עצמו במיטב שנותיו. בסיפור זה נמסר,

שהצדיק, ששיינדל אשתו הלכה לדרוש בו, הגיד לה, כי מהבן העתיד להוולד לה יקום דור מבורך בבנים ובבנות אבל עליה לעלות אתו לארץ ישראל.

שנים אחדות טיפלה בחיסול עזבון בעלה ובשנת תרל"ו עלתה ארצה עם כנה זה ועם בתה חנה פרידה (שנישאה ליעקב ליב צוקרמן ) והתישבו בירושלים. פתחה חנות מכולת ושלחה את בנה ללמוד בחדר. לאחר שנו; נפטרה והילד עבר לבית גיסו ומאז נקרא בשם משפחתו "צוקרמן" והמשיך ללמוד בתלמוד-תורה.

בילדותו החל ללמוד מלאכה. מקודם כתלמיד בבית

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 487). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/487