מיהר לדרכו ואת הקשר עם הרבנים הנ"ל קיים רק בכתב. אחרי ביקור בני משפחתו בבודאפשט ובקראקוב הפליג באניה מטריאסט ובראשית תרל"א הגיע ארצה והביא נוסף על תכנית ההתישבות גם תכניות לתעשיה (טחנת-קיטור בירושלים, ועוד).
מיפו יצא אל קארל נטר למקוה ישראל, אך לא הצליח להשפיע עליי שיפריש חלק מהקרקע ליסוד מושבה. בירושלים הציעו לו עסקים שונים ואף חלקת-קרקע זעירה של המומר משולם בדרך לחברון, אך זו לא התאימה להתישבות ובכלל לא עוררה תכניתו הד רב בצבור. אז פנה לממשלה המרכזית של טורקיה בבקשה בכתב, באמצעותו ובהמלצתו של קונסול אמריקה בירושלים, להרשות לו לקנות שטח קרקע בארץ. התשובה החיובית באד, במהרה, אך הקהל היהודי לא הצטרף אליו. מירושלים נסע לטבריה (ברכיבה ליפו, באניה לחיפה, ומשם, אחרי לינה בישוב היהודי הקטן בשפרעם, שוב ברכיבה לטבריה). כאן נתקבל בסבר פנים יפות, כי מכתבו להרב קאלישר מירושלים, שהרב מסרו לפרסום ב"המגיד", רכש לו אהדה וכבוד בטבריה עוד לפני הגיעו שמה. מיד יסד בטבריה, בחורף תרל"א, חברת "ישוב ארץ הקדושה", שנצטרפו אליה כ-150 חברים ספרדים ואשכנזים. מקודם רצה לבחור קרקע ליד חיפה, בקרבת החוף ובקרבת המתישבים הגרמנים, שיוכלו לעזור ליהודים בעצה ובהדרכה... בסוף נענה לדרישת החברים, שהמושבה הראשונה תהיה בקרבת טבריה, מקום התחלת הגאולה לפי המסורת, ובחרו בכפר אבו שושה בדרך לצפת.
התכנית היתה מבוססת על הבטחת הרב קאלישר, שיבוא ארצה ויביא את הסכום הדרוש להתחלה, אך בגלל חולשת זקנה לא יכול הרב לבוא, והתכנית, שהיתה מעובדת לפרטיה על בסיס מעשי מאד, לא יכלה לצאת לפועל. בלב דואב יצא ברמן לנדודיו באירופה לעורר את היהודים לחיבה פעילה כלפי ארץ-ישראל ולעזרה ממשית להחיאת הארץ והעם יחד. בנדודיו נאם בקהלות רבות ואף פרסם חוברת ביהודית-גרמנית בשם "מסעות שמעון" (קראקוב 1879), בה הוא מתאר את מסעותיו בארץ ואת האפשרויות הרבות לביסוס היהודים בה בחקלאות, במסחר ובתעשיה, וגם מנסה לפעול על הרגש והמצפון הלאומי.
דבריו וחיברתי פעלו את פעולתם וחיזקו את ההתעוררות בתפוצות ישראל לשיבת ציון, אך במישרין לא השיג את מבוקשו, שהיהודים יגישו לו עזרה להגשמת תכניותיו. עייף ומאוכזב חזר ארצה בראשית תרמ'יב והתישב בטבריה. הוא עצמו לא מצא עוד כח להתחיל בפעולה מחדש, אך באותה שנה כבר זכה לראות שהפעולה התחילה להעשות על-ידי אחרים (שאולי כמה מהם הושפעו גם מהד דברי תעמולתו בגולה), שיסדו את המושבות ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פנה וחידשו את הישוב בפתח-תקוה.
נפטר בטבריה, כ"ח טבת תרמ"ד.
אליהו גודאל
נולד באנגליה, בשנת תר"א (1841), לאביו אברהם, מגזע רבנים מפורסמים ברוסיה ובפולין, שיצא עם בני-ביתו לאנגליה- קיבל חינוך מסורתי ותורני על-ידי טובי המלמדים והרבנים, וגם חינוך כללי. ואכן הצליח לבסס לו בית-מסחר גדול לצרכי מכולת, שהיד, סגור בשבתות ובמועדי ישראל.
אחרי פטירת אביו עלו אמו ואחותו לארץ-ישראל והשתקעו בירושלים, ובשנת תרכ"ח, בהיותו בן 27, חיסל את עסקו הגדול והפורח ועלה גם הוא להשתקע בירושלים, וכעבור שנה נשא לו לאשה, את טויבה בת הרב יעקב הלוי ספיר , התייר-החוקר הנודע בעל הספר "אבן ספיר", ופתח בית-מסחר למכולת.
בבואו ירושלימה סירב לשנות את לבושו האירופאי ללבוש ירושלמי (לפי האופנה האשכנזית של הישוב הישן), ורק בעקב תאונת-דליקה קטנה (שכפי המשוער נערכה במזיד על-ידי אמו ואחותו, ובה נשרפה חליפת-החג שלו) הוכרח ללבוש למשך ימי ראש-השנה מלבוש בנוסח ירושלים. אח"כ עשה תעמולה בניגוד לרצון רבני העדה ונכבדיה בעד לבוש אירופאי ואירופאי-למחצה, וכך התקרבו רבים מצעירי ירושלים לאורח-החיים המערבי. באותו הזמן אסורה היתה על היהודים כל דריסת-רגל ברחוב המוליך לכנסית "הקבר הקדוש". הוא פרץ את גדר האיסור הזה. בלכתו שמה לטייל באחת השבתות בלבוש יהודי מסורתי, בלוית ידידו הקונסול הבריטי ושני הקאוואסים המזוינים של הקונסול. מאז העיזו יהודים לא רק ללכת אל הרחוב ההוא, אלא אף לשכור בו חנויות.
לאחר התחלת הבנין בשכונת נחלת שבעה המריץ רבים מידידיו בעלי היכולת לבנות להם בתים על האדמה שקנו גיסו מר שמואל ברוך ומר בן-ציון ליאון , וכך נוסדה השכונה מאה שערים, שהוא עצמו היה בין הנועזים הראשונים לצאת ממחסה חומת העיר ולהתישב בה. אח"כ יזם יסוד שכונה לאנשים שאין ידם משגת לשלם את מחיר הקרקע והבית בבת אתת. ויחד עם ידידו הרב יצחק צבי ריבלין ("הש"ס החי")