Volume 1

Page 73

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ואחרים יסד את החברה '"בית ישראל" לבנין בתים למאה חברים (מהם אסף בעצמו 85 חברים) בתשלומים ל-13 שנה. וכשנגמרו הבנינים וערכם עלה וחברי הועד אמרו להעלות קצת את מחירי הבתים, ביטל את הגזירה בהתנגדותו הנמרצת, אף כי רוב החברים הסכימו לשלם. אח"כ שקד על שיכון אנשים הזקוקים לתנאים נוחים עוד יותר, קנה אדמה ליד שכונת בית ישראל, ויחד עם גיסו בנימין זאב הלוי ספיר , ידידו ר' מאיר שמעון ליברכט וקרובו ר' בצלאל לאפין יסד את השכונה "שער הפינה", שבתיה נמסרו לחברים בתשלומים ל-20 שנה, בפחות משכר הדירה. הוא נסע ללונדון לאסוף כספים להרחבת השכונה, היה קעיל בחברות "גמילות חסד" ו"חברה קדישא" ובעוד כמה מוסדות, יסד בעיר העתיקה בית תמחוי לתה, עזר ליסוד חברת בית מושב זקנים וזקנות ורכושה נרשם על שמו בתור נתין אנגלי.

מתוך שאיפה להחיאת העם והארץ על-ידי התישבות חקלאית יסד יחד עם כמה מקרוביו וידידיו חברה "אמונת ישראל". (לפי תכניתו היו צריכים לקנות את הקרקע בעזרת נדיבים, על מנת שהחברים ישלמו את מחירו ב-20 שנה ואת הבנינים והאינוונטאר ירכשו בכספם הם). השד"ר של המפעל, הרב זאב היילפרין , הצליח בשליחותו, אך לא במדה הדרושה, - ובסוף נמסר הכסף בהסכמת החברים לחציבת בור-מים גדול בחצר ה"חורבה" לצרכי בית-הכנסת והתלמוד-תורה. אח"כ הצטרף לחבורת "שבת אחים" של מיסדי פתח-תקוה, השתתף ביסוד הישוב הראשון שלה ליד הירקון, התנדב לשמירתה ברובה שקיבל מהקונסול האנגלי, וצרכי אוכל היה מביא למתישבים ברכבו לבדו כל שבוע לירושלים וחזרה, ועצם העובדה, שיהודי מעיז לעבור לבדו בדרכי הארץ, הכניסה למראה נוף ארצנו את תמונת היהודי שאינו מפחד ושאינו ניתן להפחדה. וכשעזבו אחרוני המתישבים הראשונים את המקום בקיץ תרמ"א נשאר הוא לשמור על הרכוש והיבול, ואף הגן על היבול בנשק מפני אפנדים וסרסור שבאו לקחתו במרמה, ורק אחרי שמסר את היבול לסוחרים שהביאו מכתב מחברי הועד שבירושלים, חזר אף הוא ירושלימה בערב ראש השנה.

בגלל מחלת אשתו שסבלה מהקדחת לא יכול עוד לצאת לישיבה בכפר. יסד בית-חרושת לסבון-טואליט, שהקדים את זמנו בירושלים ולא הצליח מבחינה עסקית. יסד בית-חרושת לספירט ואראק ומסר אותו לגיסיו. חכר את התנורים הצבוריים בשכונות מאה שערים, בית ישראל, ועוד, שיפר בהם את דרכי העבודה, היחס לקהל ותנאי התשלומים בעדם לצרכי הצבור. הביא מחו"ל מכונות לקלית קפה וטחינתו, ואח"כ פתח שוב בית-מסחר למכולת במאה שערים והתמסר לשיפור הסדרים בשכונה ובשוק שלה, שהיה מרכזי לכל השכונות שנבנו סביבה. סידר את שרות הנקיון והשמירה בשכונה ובשוק וגבה מסים לכך מבעלי הבתים ומהמוכרים בשוק, הנהיג פיקוח על

המשקלות והכריח את המוכרים הערבים להמנע מקללות ומגידופים לקונים היהודים. סידר את המאור בשכונה בפנסי-רחוב מסוג חדיש, בעת שבשאר חלקי העיר היה המאור לקוי.

רבות סבל במלחמת-העולם הראשונה. אברהם בנו יחידו, ראש שומרי ירושלים, נאסר והוגלה משום שמנע את החיילים הערבים משוד בחנויות היהודים, ובתו עלקא היתה אז באוסטרליה, והוא בתור נתין אנגלי הוכרח להסתתר וסבל מחסור ורעב. אשתו נתעוורה לעת זקנה ונפטרה בי"ט שבט תרע"ח. אך הוא נשא את סבלו בגבורת נפש וזכה לראות בשוב בנו ובתו ובהתחדשות הישוב והתחזקותו. לעת זקנה שקד על לימוד התורה, כתב זכרונות וחידושי תורה.

נפטר בירושלים, כ"ד, ניסן תרצ"ב.

הרב עקיבא יוסף שלזינגר

נולד בפרסבורג (כיום בראטיסלאבה), הונגריה (כיום צ'כוסלובקיה), ה' כסלו תקצ"ח (1838), לאביו ר' יחיאל , ממשפחה מיוחסת של רבנים ולומדי תורה, מתלמידי ה"חתם סופר" (הרב משה סופר, הרב מפרסבורג) , דרשן וראש הישיבה של חברת "מחזיקי הדת", שבקיץ היה מלמד את בחוריו בגנים ובכרמים, שהיה חוכר מחוץ לעיר.

את ראשית חינוכו היהודי קיבל מאביו ולמד גם בבית-ספר ממשלתי כדרישת החוק. נדד בנערותו לישיבות הגדולות שבהונגריה ובן ט"ז חזר לפרסבורג ולמד בישיבת מחבר ה"כתב סופר". הגה גם בחכמת הקבלה וחזה חזיונות וחלומות. נתפרסם עוד בבחרותו כגדול בתורה ודרשן חוצב להבות ובן י"ט הוסמך לרבנות וקיבל מרבו את התואר "מורנו", אף כי היה נהוג שלא לתת תוארים אלה לרווק. בתרי"ט למד בישיבת הגאון מהר"ם שיק , מגדולי הרבנים בהונגריה, וגם ממנו קיבל סמיכה. בתר"כ נשא את בתו של הרב הלל ליכטנשטיין , יליד הונגריה, שנתקבל לרב בקולומיה שבגליציה, ושנתפרסם במלחמתו העזה בדיבור ובכתב בעד חיזוק היהדות המסורתית ונגד הרפורמה וההתכוללות. נכנס בעודו אברך צעיר למלחמה בזרם הרפורמה והיה הרוח החיה באגודת "שומרי הדת" בנשיאותו של רבי שמואל בנימין סופר , בעל ה"כתב סופר". בתרכ"ב הוציא חוברת "אל העדרים" להזעקת היהדות החרדית למלחמה בכת הרפורמה. בתרכ"ג הגה רעיון בדבר ארגון היהדות החרדית באגודה "המעלה" (ראשי-תיבות: החברה מחזירי עטרה ליושנה-הקדושה"). הוציא חוברת בשם זה במטרה לגיוס חברים לאגודתו. אך אנשי הרפורמה ראו בתעמולתו סכנה למגמתם ובהשתדלותם סירבה הממשלה במשך שנים רבות להרשות את יסוד האגודה. בתרכ"ה פרסם את הספר "לב העברי", המכיל פירוש על צוואת בעל "חתם סופר" ודברי תוכחה נגד מגמות הרפורמה. ספר זה נתפרסם בחוגים רחבים של

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 73). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/73