Volume 1

Page 80

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בתר"ע הצליח להשפיע על ר' זליג פרסיץ ממוסקבה שישלח בכל שנה 500 רובל למתן פרסים לתלמידי-ישיבות מצטיינים, ואח"כ הגיע לידי הסכם עם הנדיב ר' רפאל שלמה גוץ בעת ביקורו בירושלים, שיקדיש קרן קיימת לטובת מצטייני הישיבות בירושלים, וביחיד ב"עץ חיים", אך משום-מה התמהמהו אפוטרופסי עזבונו בקיום הסעיף שבצוואתו לטובת הישיבות.

בראשית מלחמת-העולם הראשונה היה ממיסדי הועד לשחרור לומדי תורה ומלמדים מחובת השרות בצבא והשתתף בארגון "איחוד כל בתי הת"ת והישיבות" להצלת קיומם למרות הסתתמות מקורות העזרה מארצות-חוץ. סייע להרב יונתן בנימין הלוי הורביץ ואחרים ביסוד "בתי התבשיל" ו"לחם יטה לרעבים", ובעזרת ר' זלמן שחור והרא"מ סלוצקין אסף סכומי כסף לעזרת המלמדים וחטים וקמח לבני הישיבות. יחד עם הרבנים ר' זרח בראוורמן ור' נחום רגזניצקי יסדו "ישיבת בחורים" לבחירי כל הישיבות, חילקו ביניהם את העבודה במתן השיעורים וסיפקו להם שתי ארוחות ליום. כשגברו הרעב והמחסור בתרע"ז הצליח יחד עם הרב הורביץ הנ"ל לשכנע את מר א. ז. הופיין - שנתמנה אז למנהל פעולות "ועד העזרה האמריקאי" - בדבר החובה להציל את אנשי התורה, ובעקב הדרישה שנשלחה טלגרפית למרכז שבאמריקה נוסדה הקרן המיוחדת ("רעליף") לעזרת בתי הת"ת והישיבות שבארץ ובחו"ל, שהצילה בשעתה את נר התורה לבל ידעך בישראל.

מיד אחרי הכיבוש הבריטי, בחורף תרע"ח, השתתף ביסוד ועד הרבנים המאוחד והיה חבר פעיל בו, ובשבא ועד הצירים הוזמן אל ד"ר וייצמאן יחד עם יתר חברי ועד הרבנים כדי לברר את השאלה, כיצד לאחד את כל היהודים תחת הדגל הציוני. בישיבה זו היה הדובר בשם הרבנים והביע את דרישתם בתור תנאי לשיתוף היהדות החרדית: או שההסתדרות הציונית תשאיר את הטיפול בחינוך לגורמים צבוריים אחרים, שינהלוהו לפי השקפתם וכך יובטח החופש והקיום לחינוך התורני בכבוד, או שתבטיח שויון בזכויות ובעזרה לחינוך התורני. כן השתתף באספות המוקדמות ליסוד הועד הלאומי ואף באספה המכוננת הגדולה, כאחד מ-17 נבחרי היהדות החרדית בשליחות כל הרבנים, האף הרבנים דיסקין וזוננפלד היו במסכימים להשתתפותם, אלא שלא נמצאה לשון משותפת בין שני האגפים ואיחוד כל היהדות לא יצא לפועל. אחרי האספה המכוננת הציע לרבנים שישמרו על אחדות היהדות החרדית, שאם יכנסו לארגון הישוב יכנסו כולם יחד, ואם לאו אל יכנס איש. אבל גם איחוד זה לא נתקיים.

עוד לפני המלחמה ההיא היה ממארגני אגודת ישראל בארץ, ובקיץ תרע"ד היה אחד מארבעת צירי ארץ-ישהאל לועידה העולמית של אגודת ישראל שעמדה להתכנס באירופה, אך בגלל פרוץ המלחמה לא הספיק לצאת. אחרי המלחמה היה שוב חבר פעיל

בהנהגת "אגודת ישראל" כל זמן שהיתה תקוה למניעת קרע בתוך היהדות הדתית בין מצדדים למתנגדים, בין איחוד הישוב לבין איחוד היהדות הדתית.

עוד מנעוריו פרסם מאמרים רבים בעתונות שבארץ ובחו"ל בענינים ישוביים, תורניים וצבוריים וכמעט בכל הירחונים התורניים שבארץ (מאסף, תורה מציון, אור תורה, שערי ציון, קול תורה, ההד, ועוד) ומאמרים תורניים ומדעיים בירחונים שבחו'"ל. כן השתתף בערכים רבים באנציקלופדיה "אוצר ישראל" הניו-יורקית. ערך והוציא את הלוח לדיני ומנהגי השנה (לפי מנהג הפרושים) למן שנת תרס"ה ואילך, ספרי השנה של "עץ חיים" בשנות תרס"ה-ע"ה, טהרת ישראל (תרס"ו), הלכות שביעית (תר"ע), האשה עפ"י תורת ישראל (תר"פ), תקופת החמה וברכתה (תרפ"ה), ספר "בין השמשות" עם טבלאות רבות בדבר זמני הזריחה והשקיעה וזמני קריאת שמע ותפלה והדלקת הנר (תרפ"ט) [ההצעה הראשונה ליצירת הטבלאות לזמני הדלקת הנר באה מאת אשתו של סיר הרברט סמואל בעת נציבותו בארץ, שביקשה מאת הרב הראשי הגרא"י קוק טבלה כזו והוא הפנה את הבקשה אל הרב ט.]) וספר היומם (תש"ג) (בשאלת קו גבול התאריך לפי דיני ישראל, שנתעוררה לרגל פליטי בני הישיבות מליטא ביפאן במלחמת-העולם השנית שפנו לרבני ירושלים בשאלה אם לשמור שבת ומועדים לפי תאריך אירופה ואסיה או לפי תאריך איי האוקיאנוס השקט שממזרח לגבול התאריך).

הולך ונדפס ספרו "גשר החיים"; ספריו שעודם בכתב-יד: עיר הקודש והמקדש, הלכות שמיטה (מהדורה בתרא), ידיעת הקביעות וכלליה וסדריה, תרי"ג מצוות, חידושי ש"ס, שאלות ותשובות, ספר האדם, ועוד.

יוסף ליפשיץ

נולד כ"ז אייר תרמ"ז (1887) לאביו ר' מיכאל ממשפחת רבנים גדולים בישראל, בעלת ספר-יוחסין עד לבעל "סדר הדורות" יממנו עד דוד המלך, מחשובי הקהלת בביאליסטוק, תלמיד-חכם, איש-אמונה, סוחרעצים גדול, עסקן ונדבן שם ואח"כ בירושלים וגואל נחלה בפתח-תקוה בעת חידוש הישוב בה אחרי עזיבתה. קיבל חינוך תורני והתמחה בניהול עסקי מסחר. בתרס"ה עלה ארצה עם הוריו שהתישבו בירושלים ובתרס"ו עבר לחיפה ויסד את בית-המסחר העברי הראשון בצפון הארץ לספרים ולצרכי משרד. נשא לאשה את צפורה בת אהרן ליב ונכדת דב דוד ושרה איטה פלמן "אם הפרדסנות העברית". התמסר לארגון הצבור העברי בחיפה עוד בהיות הישוב העברי בעיר מועט במספרו. ב-1908 יסד בחיפה את הסניף לאגודת "המכבים הקדמונים". השתתף ביסוד בית-הספר הריאלי, "לשכת הכרמל" של בני ברית ונבחר לנשיאה במשך שנים רבות וגם כיום. ממיסדי

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 80). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/80