Volume 10

Page 3469

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הרבנית מישקה ליבה אורנשטיין

נולדה בשנת תרנ"ח (1898) בירושלים.

לאביה הרב אשר יצחק וידמן (נכדי של הרב אברהם שלמה זלמן צורף (סלומון ), מראשוני הישוב האשכנזי בירושלים וממנהיגיו - ראה כרך א', עמוד 45), ולאמה בלומה (נכדת הרב יעקב כולי סלונים ואשתו מנוחה רחל בת האדמו"ר האמצעי לשושלת חב''ד, שיסדו את הישוב החב"די בחברון). הנה כי כן היתה פרי איחוי הקרע הגדול שהיה לפנים בגולה בין הפרושים תלמידי הגר"א ובין החסידים תלמידי תלמידיו של הבעש''ט, בהיותה

מצד אביה מצאצאי הפרושים הלוחמים ומצד אמה מצאצאי בית חב''ד החסידי, שבגולה נרדפו על-ידי הפרושים הקנאים, ואילו כאן נתאחה הקרע ביניהם בכח מצוות יישוב ארץ-ישראל והמגמה להניח יסודות לעליה האשכנזית, וברוח המסורת של שני הענפים המפוארים בעץ ישראל נתחנכה בבית הוריה.

כשגדלה נישאה להרב יצחק אביגדור אורנשטיין (ראה בכרך זה).

בהליכותיה הצטיינה באצילות-רוח, באופי איתן ובנדיבות למופת. ביתה היה פתוח לכל עני ומדוכא, ולא היתה שבת שלא היה אורח מיסב על שולחנה. ביחוד נתגלה אופיה משיצאה עם בתה ראשונה להשתכן בכפר העברי נוה, יעקב, כשבעה וחצי ק"מ מחוץ לירושלים בדרך לשכם, במקום שגם עוברי-אורח יהודים לא היו מצויים ביותר. נשאה את התלאות באורך-רוח, ואף בעת מהומות תרפ"ט ותרצ"ו-צ''ט לא עזבה את ביתה, ששימש מרכז ההגנה, והחליקה מעמד באומץ על אף ההתקפות התדירות של הערבים.

משנתמנה בעלה בשנת ת"ש לרב מפקח ליד הכותל המערבי עברה לדור בעיר העתיקה. שם עזרה לבעלה בפעולותיו לחיזוק הישוב הקטן ופעלה רבות לעזרת עניי העיר העתיקה.

כשפרצה מלחמת הערבים ביהודים בחשון תש"ח, בעקב החלטת האו"ם על החלוקה וייסוד מדינה יהודית, שידלוה רבים לצאת לעיר החדשה מפני הסכנה, אך היא דחתה את העצות הטובות, ואף עודדה את יתר התושבים להחזיק מעמד. בביתה שעל גבול הרובע הערבי נתנה

בסיס קבוע לאנשי המגן, בישלה וכיבסה בשבילם ודאגה לכל צרכיהם, ובצדק קראו לה "אם החיילים". משהרסה פצצה את ביתה - ובעלה היה אז מחוץ לעיר העתיקה השיגה דירה אחרת, אמנם קטנה מהקודמת. ריהטה אותה מחדש ואף התקינה בה מים וחשמל, ובכך הפגינה את אמונתה בנצחון ישראל ולא יצאה לעיר החדשה. בניה הגדולים היו בין הלוחמים מחוץ לחומה, ואחד היה מפקד קטע בתוך העיר העתיקה, ואת בתה בת ה-13 בימים ההם שלחה לשרות בעמדות המגן, תחילה כקשרית ואח"כ כחובשת, ורק לעתים רחוקות ראתה אותם, ואז היתה מחזקת את רוחם בדברי עידוד. היא עצמה סבלה מכאובים ברגליה מחמת מחלה, אבל בתקופת המצור נטלה על עצמה מאמצים נוספים והיתה אומרת שאינה מרגישה כל כאב ברגליה, ואכן נראה בה, שעוז רוחה ניצח את הכאב הגופני.

נהרגה בפגיעת פגז אויב, יחד עם בעלה, ביום י"ד אייר תשי"ח (4.5.1958) והובאה לקבורה ארעית בחצר "בתי מחסה" ביום י''ז אייר תשי"ח.

צאצאיה: רחל אשת הרב אברהם הכהן ראטה, ישעיהו אורן (בעל משרפות סיד בכרכור), אברהם אורנשטיין (מרצה בטכניון העברי בחיפה), ישראל אורי אורנשטיין, שמואל אבו-אור, שרה אשת אריה ויס.

יוסף לוטן (לטיס)

נולד באלכסנדריה (מצרים) י"א תמוז תרס"ט (30.6.1909).

לאביו רפאל לטיס ולאמו אליס לבית פולד.

קיבל חינוך תיכוני באלכסנדריה (מצרים), אוניברסיטה ברומא (איטליה) וקיבל תואר ד"ר למשפטים. עסק במצרים כעורך דין.

בשנת 1936 נשא לאשה את תמר בת הוגו מורפורגו.

היה חבר פעיל בועד הפדרציה הציונית במצרים. הוזמן לשרת במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית בירושלים.

APA citation

Tidhar, D. (1959). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 10, p. 3469). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/10/3469