Volume 10

Page 3526

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

(1834) (שנת הביזה של ה"פלשתים", כפי שקראו להם אז סופרי הקורות) נהרגו אביו ושנים מילדיו.

ברעש הגדול בשנת תקצ"ז (1837) נהרגה בתו הבכירה צפורה (זו שהצילה בבכיה את שלימות המשפחה בדרך בברדיצ'ב), ואשתו וישעיה בנו, שהיה אז בן חמשה חדשים, שכבו ימים אחדים בבית קבור תחת המפולת ונצלו בדרך נס, ושוב פשטו הדרוזים על העיר ההרוסה ושדדו את כל אשר לו.

בשנת תר"א (1841) התישב בירושלים, ולהפצרת ראשי עדת חב"ד נסע לחו"ל ופעל חמש שנים לטובת כולל חב"ד, ובאותו זמן גרה משפחתו בחברון, וכשחזר לארץ בשנת תר"ו (1846) חזרה המשפחה לירושלים. נעתר לקבל את המינוי למנהל עניני הכולל בארץ, ואחרי שנים מספר שוב עשה שבע שנים בחו"ל לטובת הכולל.

היה גדול בנגלה ובנסתר ועמקן בתורת חסידות חב"ד, תקיף במלחמה נגד נסיונות לערער יסודות מסורת האבות ואף נגד פשרנות ואדישות כלפי מגמות כאלה, ובמלחמתו זו לא נרתע גם מפני גדולים. גם בביתו ובמשפחתו השריש מדות תרומיות של קדושה וטהרה בעבודת הבורא וביחס לבריות.

במעלותיו הרוחניות ובהדרת פניו היה מכובד על כל יודעיו וגדולי ירושלים ראו כבוד לעצמם להשתדך עמו. הניגודים החריפים שבין תלמידי הגר''א (הפרושים) ובין החסידים (וביחוד חסידי חב"ד) עוד לא שככו בימיו, ואף על פי כן נתן רבי משה מגיד ריבלין (מראשי עדת הפרושים, ראה כרך ב', עמוד 757) את בתו צפורה לאשה לר' ישעיה בן ר' אורי אורנשטיין איש חב"ד, והרב יעקב לייב, ראב"ד בירושלים ומנהיג לעדת פולין, לקח לבנו הרב אהרן את אלטה בת ר' אורי לאשה. (שני אלה, הבן והבת נשארו לר' אורי בחיים מכל צאצאיו, ויתרם נספו באסונות בחיי הוריהם, כמסופר למעלה).

נפטר בירושלים, י"ז אדר תרל"ט (1879).

פנחס שמיר (אושמירסקי)

נולד באייוואנקוב (אוקראינה) בשנת תרמ"ג (1883).

לאביו סנדר אושמירסקי ולאמו אסתר בת יצחק שולמן.

קיבל חנוך מסורתי וכללי.

יסד בעירו קבוצה בשם "עזרה" - לעזור לא"י.

היה מורה עברי ברוסיה.

בשנת 1914 עבר לארצות הברית ועסק בהוראת עברית בתלמודי-תורה.

לאחר פרעות מאי 1921 בא"י, עורר את חבריו לעליה לארץ. והוא עצמו עלה בשנת 1922.

בארצות הברית נמנה עם מייסדי חברת "אחוזה א'" בשיקאגו. היה בין ארבעת הראשונים מאנשי חברתו שעלו והתנחלו על אדמת שרונה שבגליל התחתון.

היה איש העקרונות המוצקים. במאבק על העבודה העברית לא ידע פשרות.

היה מאוהדיה הנאמנים של ההסתדרות.

לאחר זמן (1929) עבר למגדיאל, בה פיתח משק מטעים, ושם ישב עד אחרית ימיו, חוץ מתקופה מסויימת שפעל כחקלאי ביקנעם, שנוסדה בשנת 1934 ע''י חברת הכשרת הישוב. ארגן אז תשע משפחות אמריקאיות במטרה להקים משק שיתופי ביקנעם על יסודות חקלאות ותעשיה שיתופית ומשק-עזר קטן. הוא קנה 9 חלקות אדמה והתחיל לעבוד, הקים משק עופות גדול ונגריה מכנית - כיסוד לתעשיה. אולם רק 3 חברים התישבו ביקנעם, השאר נותרו בינתים בארה"ב.

אכזבה גדולה עברה עליו. החברים האמריקאים, שעמדו לבוא לפני פרוץ מאורעות 1936, הפסיקו לתמוך במפעל. אחרי פרשת יקנעם יצא בשליחות הקהק"ל לפולין ולארה"ב וזכה להצלחה רבה. באמריקה נשאר באין אפשרות לחזור לארץ עם פרוץ מלחמת העולם השניה. אבל

הוא לא אמר נואש, ואחרי מאמצים גדולים עלה בידו להגיע לארץ דרך הפיליפינים, הודו, סינגפור. הוא הספיק עוד לפעול כמה שנים למען אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית.

היה מהפעילים בועד מושבות השרון, במועצה המקומית במגדיאל, וזמן ידוע אף עמד בראשה.

נפטר במגדיאל, כ"ו אב תשט"ו (14.8.55).

בתו: אסתר אשת ד"ר דוד רוזנבלום (רופא מנתח בלום אנג'לס, קליפורניה, ארה"ב), לאמה יונה בת ברל רפופורט .

בסיון תשי"ח הופיע קובץ לזכרו - הוצאת חבריו וידידיו, ובו גם דברים מעזבונו (דברי ספרות, מאמרים ורשימות).

APA citation

Tidhar, D. (1959). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 10, p. 3526). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/10/3526