עלה לארץ בפסח תרפ"ב (אפריל 1924).
קבל חנוך מסורתי בבית-הספר "תחכמוני" ובביה"ס התיכוני למסחר בתל-אביב.
ממנהלי "חוגי הנוער הלאומי", ארגון נוער לומד מבתי הספר התיכוניים, אשר התמזג בשנת 1932 עם בית''ר.
קצין נציבות בית"ר בא"י, קצין שלטון בית"ר, חבר אצ"ל וממיסדי "קרן תל-חי" בא"י.
היה חבר ועד ארגוני הנוער לחרם נגד סחורות גרמניה.
השתתף בפעולות להגנה על תוצרת הארץ ובפעולות להגנת השפה העברית.
בשנת 1935 נשא לאשה את שושנה בת מנחם כהן. בשנות 1947-48 שליח "קרן תל-חי" לאירופה.
שופט בית הדין העליון של "הסתדרות העובדים הלאומית", בתפקיד סגן יו"ר.
שופט בית הדין העירוני - עירית תל-אביב. מנהל בנק קפת-עם בע"מ, סניף יפו.
בנו: אהוד .
משה כץ
נולד ח' טבת תרמ'ה (26.12.1884) בראשון לציון. לאביו ר' מיכל ליב כץ (מגואלי הקרקעות בארץ, ראה כרך ד' עמוד 1637) ולאמו פראדיל בת הרב יהודה ליב וייסנשטרן (רב ודיין בזולה-אגארסאג שבמערב הונגריה, שמתוך חיבת הארץ עלה משם עם משפחתו לירושלים).
למד בירושלים בחדרים פרטיים מיוחדים (שמלמדיהם היו יודעי תנ"ך ודקדוק), בישיבת כולל אונגארן בעיר העתיקה, בישיבת "תורת חיים" של ר' יצחק מתמיד (וינוגראד), אצל דודו ר' יוסף צבי וייסנשטרן ובישיבת "בית המוסר" בחצר ר' שמואל שטרוים בעיר העתיקה. קיבל גם הוראה בשפות ובהשכלה כללית בשיעורים פרטיים מפי מורי בית הספר למל וגם מפי הכומר פיליפ קיפרנדורף , שתלמידו זה, משה כץ , היה מתרגם לו מגרמנית את המאמרים ודברי הבקורת שפרסם בעתונות העברית בארץ ובחו"ל. השתלם בשפה הערבית מפי המורה יוסף מני ומפי ר' דוד ילין, שנתן לו אח"כ סמיכה להוראת השפה הערבית בכתות היסוד. למד שנה אחת כאחד מראשוני התלמידים בסמינר למורים "למל" מיד אחרי פתיחתו, ואח"כ גמר את הסמינר המיוחד למורים בהנהלת ד"ר משה אוירבך בפתח תקוה (מיסודה של אגודה מיוחדת של יהודים בגרמניה, שנטלה על עצמה לקיים רשת-חינוך דתית מסודרת בשם "נצח ישראל" בארץ ולהכשיר כוחות מקומיים להוראה בהם), ובעשרות שנות הוראתו הוסיף להשתלם בקורסים ובסמינריונים מטעם הסתדרות המורים, האוניברסיטה העברית ועוד, במדעי הרוח ובמדעי הטבע.
בבחרותו עזר לאביו בטיפולים רשמיים בקשר לגאולת קרקעות, ומיבצעו ה"היסטורי" בענף זה היה בטיפול בהשגת רשיון מיוחד מהפחה הירושלמי להעביר אדמת "אחוזת בית" ביפו על שם יעקובוס קאהן , חבר הקוראטוריון של הקהק"ל, כדי לאפשר בכך את קבלת ההלואות מהקהק"ל לבנית הבתים הראשונים בשכונת "תל-אביב". היה מהמיסדים והפעילים באגודת "צעירי ירושלים" להחדרת הרעיונות והמעשים של התחיה בישוב הירושלמי (הפצת הרעיון הציוני והשקל והדיבור העברי). האגודה עזרה לאליעזר בן יהודה להוציא את שבועונו "השקפה" פעם נוספת בשבוע. עזר בהתנדבות לבן יהודה באיסוף רשימות מהתלמוד ומהמדרשים לצורך חיבור המלון הגדול. נתן שיעורי ערב בהתנדבות לדרי משכנות העוני של עדות המזרח.
אחרי גמר לימודיו נתקבל למורה בשני בתי הספר (לבנים ולבנות) של "נצח ישראל" בפתח תקוה, מילא בשעת הצורך את מקום המנהל ד"ר אורבך בשיעוריו וגם בניהול בעת העדרו לרגל נסיעה לחו"ל.
בערב סוכות תרע"ג נשא לאשה את חנה בת הרב ר' מנחם נתן אוירבך (ראה כרך ט, עמוד 3277), נכד הרב מאיר אוירבך ("הרב מקאליש", שהיה רב ראשי לאשכנזים בירושלים - ראה כרך ג', עמוד 1103).
בימי מלחמת השפות הוצע לו לעבור להורות בבתי הספר של חברת "עזרה" ("הילפספראיין") הגרמנית בתנאים טובים ביותר, אך הוא סירב לבגוד בלוחמים למען רבונות השפה העברית בחינוך.
במלחמת העולם הראשונה פעלו הוא ורעיתו בסידור