Volume 10

Page 3570

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

יהודה עמיר (עמר)

נולד בצנעה (תימן), י"ח כסלו תר"מ (בסוף 1879).

לאביו סעדיה עמר ולאמו דבורה (בדרה) לבית שראפי.

קבל חנוך מסורתי והשכלה מהרב יחיא קאפח ז''ל (גאון משכילי תימן), ולאחר מכן, כאדם בעל אינטליגנציה טבעית נדירה, השתלם באורח עצמאי בקרב התורכים והערבים.

בשנת 1910 נשא לאשה את שרה (זהרה) בת יצחק צוברי.

ניהל את הרג'י (ניהול בלעדי של הסחר בטבק) שבבעלותה של ממשלת תורכיה בתימן, בקבעו את נמל חודידא בתימן למרכז פעולותיו.

בפני השלטון המקומי נקרא "מודיר" וכל עניני היהודים בתימן סודרו בהצלחה על ידו בלי כל התבלטות. הכל עשה לא על מנת לקבל פרס. נשא בהערצה ע"י היהודים והגויים כאחד.

בהיותו בעל סמכות רחבה (שלא הוענקה כמותה ליהודים בתימן) ניצלה למען אחיו בני-עמו, בקשרו קשרי מסחר בינלאומיים עבורם וביסס את מצבם החומרי.

בביקוריו הקבועים בקושטא עשה רבות למען היהדות בארצות המזרח בחוגי הממשלה המרכזית בתורכיה.

אירח אצלו את ה''ה יצחק בן-צבי (היום, נשיא מדינת ישראל), דוד בן-גוריון (היום, ראש ממשלת ישראל ושר הבטחון שלה) ועוד. ומאז בכל עת בקוריו בקושטא סרו אליו להתראות עמו.

בבקוריו הרבים בארצות תבל ובעיקר באסיה ובאפריקה, היה מבקר את א"י לארכה ולרחבה על מקומותיה הקדושים, במטרה לתהות מקרוב על האפשרויות המעשיות והמסחריות הצפונות בה.

לפני שהחליט לחסל את עסקיו בתימן, עשה תעמולה רבה, בהפצת הרעיון "שיבת אחים לציון'', והגיש עזרה כספית למשפחות חסרות אמצעים (מלבישן ומאכילן), מדריכן לחיים חדשים בא"י ומכניסן לאניות המפליגות לארץ. רבים מותיקי העדה התימנית בארץ כיום, שומרים לו בלבם את החסד שעשה עמהם.

שירותו כמנהל הרג'י לממשלה התורכית נמשכו עד תום מלחמת העולם הראשונה, עת הסתלק השלטון התורכי מתימן והומלך תחתיו האימאם יחיא . ותוך כדי חלופי השלטון, קמה אנדרלמוסיה בתימן והחלו להתעלל ביהודים (בעיקר בתושבי צנעה), כגון: הגזירה להמרת דתם של כל היתומים היהודים, שהחלו לחטפם למטרה זו.

בהוודע זאת ליהודה עמיר , שבינתים נהפך באותם הימים - במושג דאז - רוטשילד התימני, עלה לצנעה הבירה והתייצב בפני האימאם יחיא, והצליח לסיים עמו באורח דיפלומטי את העיסקא דלקמן: הוא נטל על עצמו לשלם סכומי כסף גדולים ככופר נפש עבור כל היתומים, בתנאי שיוברחו מהסכנה לעיר חודידא, שם הלבישם, האכילם, הדריכם ומימן מסעם לא"י. רבים המה כיום מקרב בני העדה התימנית בארץ הזוכרים את גומלם בהערצה.

הודות לצעדו הדיפלומטי הנועז דלעיל, הלכה ונתהדקד. הידידות בינו ובין האימאם יחיא ועוזריו. קירב ארבע מידידיו ביותר בקהילת צנעה, שהיו אז באי כח העדה והמסחר; ה"ה סלימן חבשוש, יצחק צובירי, החכם באשי יחיא יצחק והסופר הרב עמרם קרח, שנהפכו לבני בית של האימאם, ומדי הביעם בפניו משאלה, היה ממלאה ברצון.

וכך רווח המצב ליהדות תימן כולה, והחלו שוב לשגשג קשרי המסחר ההדדיים בין היהודים וערביי המקום.

הוא המשיך לפתח קשרי מסחר עצומים עם תורכיה דרך עדן והמזרח הרחוק.

בשנת תרפ"ז (1927) עלה לארץ.

בעקבותיו, לאחר שרכש רכוש והתבסס, עלו יתר בני משפחתו, ואחריהם עלו נגידי העדה בתימן, וכך היה בין סוללי הדרך לעליה לישראל של גלות זו עד הגיע "מרבד הקסמים" של מדינת ישראל.

היה בין מיסדי "קפת מלוה וחסכון המזרח" בתלאביב עבור העדה התימנית. נדב בתי-כנסת עבור העדה בירושלים (ברחוב אבן-ספיר, ובזאת הנציח את שם רבו הנערץ יחיא קאפח ז"ל), בתל-אביב ובחולון.

למען ביצוע סינטזה-מסחרית נעלה, ניצול הטומבק

APA citation

Tidhar, D. (1959). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 10, p. 3570). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/10/3570