בעיר בור שביוגוסלביה, גם שם הוא שר ומתפלל באזני ששים אלף יהודי המחנה, המפקדים הנאציים לוקחים אותו למסיבותיהם ומכריחים אותו לשיר שירים גרמניים, כשהם מאיימים עליו מדי פעם שזהו "שיר הברבור" שלו ומנפנפים באקדוחיהם.
בשעת העברה להשמדה הוא קופץ מהרכבת ומצליח להגיע לפרטיזנים של טיטו.
נוסע לבוקרסט ומשמש כחזן ראשי בבית הכנסת "מלבי"ם".
בתחילת 1946 הוא עובר לגרמניה על מנת לחפש את שרידי משפחתו. הוא מוצא את אחיו יואל צבי ואחיותיו רבקה ואלטה-גיטל . נתמנה לרב ראשי בעיר הגרמנית הוף.
בשנת 1947 נתבקש לעבור לאיזור הבריטי ולשמש כמזכיר ראשי לרבנות הראשית וגם כחזן ראשי לכל האיזור.
בשנת 1949 מתגייס לצבא ההגנה לישראל ועולה לארץ.
לאחר סיימו את תקופת האימונים נתמנה לחזן ראשי של צה"ל. מאז הוא משתתף גם בשידורי צה"ל ובשידורי "קול ישראל".
חבר בועד איגוד החזנים בישראל.
ראובן גרוס
נולד בסלוצק (רוסיה) בשנת תרנ"ח (1898). לאביו זאב גרוס ולאמו חיה בת זרח גרויסוך (נפטרה בתל אביב, ח' אלול תרפ"ח). קבל חנוך מסורתי וכללי).
למד תורת הצלום בוינה ועבד בצלום בגרמניה.
היה מפעילי "צעירי ציון" ופעיל בארגוני הנוער הציוני.
נשא לאשה את מרים בת ראובן בלקינד. עלה לארץ בשנת 1921.
הכין את הצלומים עבור האגרונום אהרוני מרחובות.
בשנות 1923-31 היה מוכר בתור צלם רשמי בצבא הבריטי בסרפנד.
ארגוני המחתרת נעזרו על ידו בצלומים שונים שהיו דרושים מהצבא.
היה פעיל בהסתדרות הציונים הכלליים. ממארגני סקצית הצלמים בהתאחדות הסוחרים בארץ. נפטר בתל-אביב, ג' כסלו תשי"ט (15.11.1958).
בניו: נחמן, חיים.
מנחם איילבוים
נולד בעיר ליז'נסק (רוסיה) בשנת תקע"ב (1812).
מצאצאי משפחת ר' משה מפשבורסק בעל "אור פני משה".
חינוכו היה מסורתי ברוח החסידות. עלה ארצה בשנת תקפ"א (1821) ביחד עם הוריו שהשתקעו בצפת. שם למד תורה בישיבות שונות.
כשגדל והתבגר היה במשך שנים מזכירם של ממוני הכוללים בצפת, ואחרי שהכיר יפה את מצב הענינים וידע את כל מעללי הגבאים והממונים, עזב את עבודתו ויצא לירושלים.
בכסלו תרל"א (1870) נתקבל למסדר אותיות, והיה ממסדרי הגליון הראשון של העתון "החבצלת", שיצא אז לאור בירושלים ע"י ישראל ב"ק.
אך בעבודתו זו קרה "מכשול" קטן: מיד להופעת הגליון הראשון התגלה, כי הדפים בלי רשות את המוטו: "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט" וגם התחיל להפיץ שמועות, כי "החבצלת" מתכונן להלחם נגד ממוני הכוללים.
כמובן שפוטר מהדפוס, אך מאז גבר הריב בינו ובין הממונים על הכוללים. בסערת מלחמה נגדם הוציא לאור פמפלטים והקדיש את עטו למלחמה ללא פשרה, כנגד הכוללים ומעללי הממונים והגבאים עליהם.
מהפרסומים החשובים נגדם אפשר לציין את "האגרת הפתוחה", בדבר כסף החלוקה (וינה, תר"מ) ואת הספר החשוב "ארץ הצבי", הכולל כתבים "על אודות המסע לארץ ישראל והישיבה בה, ודרכי הרבנים והגבאים והממונים עם כסף ה"חלוקה" ועם המקבלים את ה"חלוקה" הכל בשרד אמת ובאר היטב".
הספר הנ"ל, מחזיק 223 עמודים ראה אור בראשונה ב"השחר" לסמולנסקין, שנים: ט-י, ואח"כ בתרמ"ג (1883), כבר אחרי מות המחבר, יצא בצורת ספר עם "פתח דבר" מאת פרץ סמולנסקין. הספר הזה עשה רושם כביר, כרעם ביום בהיר, בקרב אנשי ה"חלוקה", ולפי דרכם פתחו נגד המחבר ברדיפות, בחרמות, באלות ובקללות.
סמולנסקין יצא להגן עליו וב"פתח דבר" שלו בראש הספר הוא ציין, כי "גדול היה האיש ונכבד, ירא אלהיו מרבים, גדול בתורה וגם במלי דעלמא". סופר הכולל בצפת היה ימים רבים ועדי גוע לא סרה תומתו ממנו, יראת שדי לא עזב גם במצור, ומציק ברעב וחוסר כל".