ב-1922 יצא לארה"ב ונתקבל בישיבת רבי יצחק אלחנן (אח''כ "ישיבה-יוניברסיטי") כתלמיד בשלב עליון ומדריך לימודי לקבוצה נבחרת של תלמידים, וב-1924 הוסמך לרבנות בהצטיינות וקיבל פרס-רוקח בעד בקיאות מיוחדת בפוסקים. מיד אח"כ נתקבל לרב של אגודת הצעירים היהודים בברונקס שבניו-יורק, ובאחרונה מכהן ברבנות בבית הכנסת "טמפל ציון" שבברונקס.
ב-1926 נשא לאשה את מרים בת ר' פנחס קוטלר מקולצ'סטר שבמדינת קוניטיקוט.
כל השנים היה מפעילי העסקנות בצרכי הצבור היהודי בארה"ב ובעניני ארץ-ישראל: ממיסדיה ונשיאה של חברת "שומרי שבת", מראשי הסתדרות הרבנים ובאחרונה סגן נשיא ויו"ר הועד הפועל של אגודת הרבנים בארה"ב וקנדה, ממנהיגי המזרחי ומפעילי המגבית ומיפעל המלוה למען ישראל באמריקה. שנה אחת שירת את הצבור היהודי בתור מו"ל של העתון היומי האידי "מארגען זשורנאל".
בפעילותו התורנית התמסר במיוחד לחשיפת כתבייד של גדולי הראשונים : פרסם מכתב-יד עתיק את חידושי הרמב"ן למסכת חולין בתוספת מראי-מקומות, הגהות והערות בשם "זר סביב", וכעת מכין להדפסה, מכתב-יד את חידושי הריטב"א למסכת שבת.
בשנת תשי"ז יסד בירושלים בית-מדרש גבוה לתלמוד, כולל-אברכים "עטרת שלמה'', בו רוכז מספר קטן של כוחות מעולים מבחירי הישיבות בישראל לעבודה עיונית בבירור שיטות הראשונים ואחרונים לקביעת ההלכות. הרב שניאור זלמן רייכמן מארגן ומנהל בארה"ב את הצד החמרי להחזקת המוסד, ואילו הניהול הרוחני של עבודת המחקר הקיבוצית הוטל על בנו, הרב רפאל יצחק רייכמן. בניו: רפאל יצחק, אפרים-אברהם.
יהודה זלדין
נולד בהורקון, פלך מוהילב (רוסיה הלבנה). ט"ז תשרי תרמ"ו (1885).
לאביו הלל ולאמו דבורה בת ר' דב זלדין. קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבות - בליבוביץ ובמינסק.
נשא לאשה את מרים בת אלימלך הוכברג. היה חבר פעיל ב"פועלי ציון" במינסק.
כ-250 חברים מהסניף המינסקאי של "פועלי ציון" באו להפרד ממנו ומהחברים בתחנת הרכבת, בשעה שנסעו לא"י.
ביום 18 לינואר 1906 עלה לארץ.
למחרת בואו נשלח למושבה ואדי אל-חנין (נס-ציונה) לעבוד שם בבית חרושת לטבק. עבד אח"כ כפועל בפרדסים במושבה, ברחובות ועוד.
עבד זמן מה בסתתות בירושלים ובעבודות ארעיות ביפו.
במלון הידוע ביפו "חיים ברוך" נפגש עם ישראל שוחט שהגיע מזכון-יעקב במטרה להשפיע על פועלים יהודים שיבואו לשומרון ולגליל לעבודה. זלדין וחברו אוקון עברו לזכרון-יעקב וקבלו עבודה.
מזכרון-יעקב עבר לעבוד בחדרה. כעבור כמה חדשים חלה בקדחת ומצבו היה בכל רע, כי אזלה הפרוטה מכיסו. ישראל שוחט שנזדמן בחדרה בא לעזרתו. העביר אותו לשפיה, למקום עבודתו של שוחט , במטרה - שיבריא שם ויאסוף כח.עבד שם זמן מה.
בספטמבר 1906 העתיק ביה"ס שבו עבד שוחט את מקומו לבן-שמן. עבר יחד עם שוחט לבן-שמן ולאחר זמן עבר ליפו. ושוב החל לקדוח, עד שהגיע לאפיסת כוחות. חבריו שלחוהו לירושלים לשם הבראה, וכשהקדחת הרפתה ממנו לימים אחדים נסע לזכרון-יעקב ונתקבל "כאח" בבית החולים שבהשגחתו של ד"ר הלל יפה , ושם הבריא.
כעבור שנה נפגש עם שוחט, שמסר לו על הקמת קבוצה קולקטיבית חקלאית בחוות סג'רה. אחרי שהקבוצה קבלה לידיה את משק הפלחה בסג'רה, עבר לשם ונתקבל כחבר, וכן נתקבל לחבר לאגודה החשאית "ב"ג" (ברגיורא), שדרשה מכל חבר התמסרות רבה ומשמעת חמורה.
הקבוצה שקבלה על עצמה את משק הפלחה, נקראה "הקולקטיב". העבודה היתה קולקטיבית וגם סדרי החיים