בסוף ימיו נתעוור בשתי עיניו, ובכל זאת הוסיף לכהן במשרתו הרמה, ולא רצה לצאת ממצרים כדי שלא להשאיר את עדתו כצאן שאין להם רועה.
בלחץ משטרו הרודני של נאצר, הדיקטטור של מצרים, נאלץ היה לפרסם לעתים הודעות בשבח משטרו של עריץ זה, ובדבר מצבם הטוב של יהודי מצרים בצל שלטונו...
הוא לא הצליח להשיג חנינה ליהודים שנשפטו למות (1954) באשמת ריגול למען ישראל.
נפטר בקהיר (מצרים), כ"ג חשון תשכ"א (13.11.60). צאצאיו: יוסף, מרסל ז"ל.
יוסף קיטאי (קיטיגורודסקי)
נולד ט"ו שבט תרנ"ז (15.1.1897) בצ'רקאסי, פלך קיוב, אוקראינה.
לאביו הרב אליעזר קיטיגורודסקי (בן הרב פנחס'ל, רבה של קהילת רוואצק, מצאאצי רבי פנחס מקוריץ, מאבות החסידות) ולאמו דבורה בת הרב ר' מרדכי הרצברג מחרסון (מצאצאי האדמו"ר ר' רפאל מברשד). (ראה את הערך שלו בכרך זה).
בנערותו עבר עם כל המשפחה המורחבת לגליציה, והיו מקורבים לרבי מצ'ורטקוב וליתר האדמו"רים לבית ר' ישראל מרוז'ין. למד בישיבות שיסדו אביו ושני דודיו בקהילות שונות בגליציה ובבוקובינה ונודע בכינוי "העילוי מסאדיגורה". כמו כן למד ספרות עברית אצל דודו ר' שמואל יונה כהן , שהיה מנהל בתי-ספר עבריים בבוקובינה ובגליציה, וגרמנית וספרות אצל דודו יצחק הרצברג (ראה ערכו בכרך זה).
גם בישיבה הגדולה "ראבינאט שוהלע" שיסדו דודיו בצ'רנוביץ השתלם גם בלימודי חול, ביחוד בשירה הקלאסית הגרמנית. בבחרותו הפסיק מפעם לפעם את לימודיו בישיבה והיה מורה ומחנך לבניהם של בעלי אחוזות יהודים, בטירותיהם הכפריות.
במלחמת העולם הראשונה ביצע מעשי תעוזה להביא חמרי מזון למשפחות יהודים, מעבר לשרשרות של משמרות צבא, בעת הכיבוש הרוסי בגליציה ואח"כ במשטר החירום של צבאות אוסטריה וגרמניה ה"משחררים", וכשהוגלה עם כל המשפחה ועם יהודים יוצאי רוסיה רבים אחרים והוחזקו עד סוף המלחמה במחנה בהונגריה, למד שם הונגרית והועסק בעבודה משרדית. עוד לפני המלחמה, כשאביו עשה נסיון ליסד ישוב חסידי בארגנטינה ובעקב הצטברות נסיבות רעות נשארה המשפחה בלא משען, עבד בבית חרושת לפרנסת המשפחה. כעת הבחירות לפרלמנט האוסטרי ב-1911 נפצע בפרעות שערכה המשטרה בדרוהוביץ' שבגליציה בקהל מצדדי המועמד הלאומי היהודי ומתנגדי המועמד המתבולל.
אחרי המלחמה היה יחד עם אחיו מורה בבית-ספר עברי ומארגן נוער ציוני בטורקא שבמזרח גליציה.
(בפעילות ציונית התחיל בעודו נער, באיסוף כספים לקק"ל, וכדומה).
ב-1921 נשא לאשה את שרה בת אהרן שטיין, נכד הר"ר נפתלי מריפשיטץ. (הרבתה לעשות צדקה וחסד כל ימיה; נפטרה בירושלים, י"ב תשרי ת"ש, ובזיווג שני נשא בשנת תש"ב את שרה בת הרב חיים אלתר , רב בפיטסבורג שבארה"ב).
פנה למסחר-טכסטיל בעיר סחודניצה שבגליציה והגיע לעשירות; נתן ביד נדיבה לצדקה, לבנין בית הכנסת, לצרכי צבור, לקרנות הלאומיות (וגם פעל למענן בתור עסקן, ופעם מסר לקק"ל תרומה חד-פעמית גדולה בסך 10.000 זלוטות), יסד בית-תבשיל לנצרכים וקופת-גמ"ח פרטית בביתו. העלה לארץ שלשה אחים ושלש אחיות ועזר לסידורם. העלה את הוריו ובנה להם בית ברחובות, ובאמצעות אחיו קנה קרקע ונטע פרדס בבית-עוכד.
ב-1933 עלה לארץ (אביו פקד עליו במכתב למלט את נפשו בעוד מועד, כי חזה מראש את השואה), ואחרי חיסול רכושו במהירות עוד נשאר בידו הון ניכר, שהשקיעו כאן ביסוד בית-חרושת למרצפות ובבנית בתי דירות להשכיר. אך ברכושו פגעה שורת אסונות ופגעים ומשברים, ואחרי שנים מספר יצא נקי מנכסיו, והוא ובנו ובתו הוכרחו ללכת לעבודה בפרדס. סוףסוף נתקבל לפני כ-20 שנה לעבודה מטעם הקה"ק בתור מתרים-מארגן ברמת גן והאזור, ואח"כ גם בשביל קרן היסוד, ושוב רכש לו עמדה נכבדה בצבור, בתור עסקן המפלגה הדתית-לאומית (חבר במועצתה ובועדותיה), בהקל חסידי סדיגורה-פשמישל, מזכיר ועדת השקל, פעיל במועדון בר-אילן, גבאי בית הכנסת, חבר ועדת הבנין, מזכיר-כבוד של ארגון יוצאי דרוהוביטשבוריסלב והסביבה.
פרסם עשרות מאמרים ב"הצופה" ומספר מאמרים בעניני הקה"ק בעתונים "הבוקר", "מעריב", "ידיעות אחרונות" ועוד. השתתף בהוצאת הספר "יזכור" לקהילות דרוהוביטש-בוריסלב והסביבה" וכתב בו כמה מאמרים.