ולמרות סבלם הרב קבלו עליהם יסורי ארץ ישראל מתוך אהבת ישראל וארץ ישראל שפיעמה בקרבם.
זכו לראות בהקמת מדינת ישראל ושמחו בה וראו בה אתחלתא דגאולה.
בט"ז בתמוז תשי"ד נפטרה רעיתו אחרי יסורים רבים ואז חיסל את עסקיו והקדיש את כל זמנו לתורה וחסידות והיה לומד תורה בביתו ובבית הכנסת "הרואה" ולעתים מזומנות היה נוסע לבני-ברק להאדמו"ר מויז'ניץ וכן לירושלים להאדמו"ר מגור.
היה ת"ח מובהק ואחד המומחים הצנועים בחשבון עבור השנים ובעל ידיעות אנציקלופדיות בשלשלת החסידות ובתורתה.
נפטר לאחר מחלה קצרה ביום י"ד בטבת תש"ך (14.1.1960) צאצאיו: מרים אשת שמאי גינזבורג (ולהם בן : יעקב ובת : לאה הנשואה להרב יחזקאל אשלג) , רב סרן משה מנחם ורעייתו צפורה שעברו את שם משפחתם מ"(ברקוביץ) לאביטל (ולהם בן: חיים, תלמיד ישיבת הדרום ובת : נילי תלמידה בביה"ס עציון ת"א).
אברהם דב רוזנטל
נולד בירושלים, ד' סיון תרמ"ט (1889).
לאביו הרב טבלי רוזנטל (ראה בכרך זה)).
קיבל חינוך מסורתי אצל מלמדים ובישיבות בירושלים. לימודי טבע ושפות לועזיות - למד מתוך ספרים.
בהתחלה עסק בתעשית סבון.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש למצרים, ועסק בקהיר במסחר ובתעשיה.
בשנת תרפ"ה (1925) חזר לארץ והתישב בחיפה.
השתלם בהנהלת חשבונות ועוסק במקצוע זה עד היום.
פעיל בעבודה צבורית.
צאצאיו; שלשה בנים.
אסתר ציילינגולד
נולדה בלונדון (אנגליה) בז' תמוז תרפ"ה (28.6.25). להוריה משה-לייב וחנה. בית הוריה היה ספוג תרבות יהודית מסורתית ולאומית.
באנגליה סיימה בית-ספר גבוה והיתה למורה.
היתה חברה בבח"ד (ברית חלוצים דתיים). בסוף שנת 1946, בהיותה בת 21, עזבה את בית הוריה ועלתה לארץ. בימי המתיחות בין הישוב והבריטים, תקופת החפושים והעוצר. היא קיבלה רשיון עליה בתור מורה בבי"ס דובר אנגלית בירושלים (בי"ס אולינה דה-רוטשילד).
אחרי כשנה (כאשר אך למדה לדבר עברית שוטפת) הצטרפה לשורות ההגנה בירושלים, לכיתת חי"ש (חיל שדה) ותיקה של בנות שומרות שבת.
אחרי כמה שבועות הוחלט באו"ם על החלוקה, והקרבית החלו לפני שהספיקה לקבל אמונים. כתת הבנות נקראה למקום ריכוז, אשר משם נשלחו לתפקידי העברת נשק בחשאי בשעת לווי חברים אשר יצאו להגן על העיר ותושביה. נוסף על תפקידים אלו, לקחה על עצמה תפקידי התנדבות ודאגה לצרכי שינה ואוכל במקומות הרכוז. על אף היותה חדשה בקבוצה ידעה לדאוג ללנוחיות כולם. אופיני לה היה כאשר חזרה בליל חנוכה לילה החפשי - עם סופגניות לחג אשר קנתה עבור הבנות שנשארו ללון במקום הריכוז.
מבין במה החברות החדשות בכיתה אשר לא הספיקו לקבל אמונים.
הבינה את הצורך להתאמן בטיפול ושימוש בכלי הנשק אשר היה עליהן לשאת בחשאי, ובקשה במיוחד שינתנו כמה שעורים במקומות הריכוז (כי האמונים הופסקו לזמן-מה).
לאחר כמה שבועות של תורנויות בין עבודה אזרחית והגנה, כאשר קראו לבנים לגיוס מלא, בקשו גם שכמה בנות התגייסנה כחיילות. מכל הכיתה הותיקה היתה היחידה שנענתה. עזבה את עבודתה והתגיסה. נשלחה לעמדה בסובא לבשל. בערבים בקשה להצטרף לשמירה ושם כנראה למדה לראשונה להשתמש ברובה. אהבו אותה וקראו לה "אסתר מסובא".