קצר גר במוסקבה ואירגן שם את הועד הגלילי של המפלגה למרחב רוסיה הצפונית.
בשנת 1923 נתגלה ע"י ג. פ. א. ו. הסובייטי דירת הסתר שלו בקיוב והוא נאסר באשמת "פעולות קונטרורבולוציונית וקשר עם ארצות קפיטליסטיות של אירופה", לפי פסק דין אדמיניסטרטיבי של הממשלה הסובייטית בחרקוב נשלח ל-3 שנות גלות לסיביריה.
לאחר טלטולים ב-9 בתי כלא של ערים שונות, הובא לחבל נרים בצפון סיבריה. הוא ועוד שני חברי צ. צ. אחרים היו הציונים הראשונים אשר הוגלו ע"י סובייטים לסיבריה. כעבור שנה בהתערבות גב' יקטרינה פשקובה (אשת הסופר מקסים גורקי ) הוחלף פסק דינו וחבריו לגירוש מרוסיה.
בינואר 1925 עלה לארץ. החל לעבוד בעירית ת"א והגיע לתפקיד של מנהל משרדי מחלקות ההנדסה.
ב-1960 חגג מלאות 35 שנות עבודתו בעירייה. היה בין מארגני וראשי קבוצת "העמלנים", אשר עזבה את "הפועל-הצעיר", אירגנה את "הסתדרות הציונים העמלים" וכעבור זמן מה הצטרפה לתנועה הרביזיוניסטית.
עם כניסתו להצה"ר אירגן את הפועלים הרביזיוניסטים בארץ ונבחר למזכיר כללי של "גוש העבודה הרביזיוניסטי", היה בין מניחי היסוד של תנועת העבודה הלאומית. היה כתב קבוע של העתון ה"רזסויט" הפריזאי במשך כל שנות קיומו ומדי שבוע פרסם מאמרים ופליטונים על תנועת העבודה, מאורעות בארץ ועל התיאטרון הישראלי.
בשנת 1928 נבחר לחבר הועד המרכזי של הצה''ר בראשותו של ישראל רוזוב . לאחר פירוד בקטוביץ ב-1939 עזב את התנועה הרביזיוניסטית והיה בין מארגני מפלגת המדינה העברית ומזכיר הכללי של המרכז.
בגלל חלוקי דיעות על דרכה של מפלגת המדינה, עזב כעבור זמן-מה את המפלגה ובכלל פרש מעבודה מפלגתית, אולם נשאר נאמן לתורתו המדינית של זאב ז'בוטינסקי והמשיך ללחום בעד רעיונותיו במאמריו הרבים במשך כל שנות חייו בארץ.
בשנת 1939 היה חבר הנהלת "הליגה למען ממשלה עברית בגולה" מיסודה של עו"ד אברהם וינשל.
בשנת 1958 ביחד עם ש. גפשטין ופרופסור ערי ז'בוטינסקי עסק בעריכת חמשת הספרים האחרונים של "כתבי זאב ז'בוטינסקי" ובשנה זו הצטרף להנהלת "מכון ז'בוטינסקי" ונמנה בין פעילי המכון.
בשנת 1959 הוזמן למערכת הציבורית של הירחון בשפה הרוסית לעולים חדשים "וויסטניק יזראיליה" (מבשר ישראל) ובאופן קבוע כתב מאמרים בענייני תיאטרון ואמנות בכלל. מאמריו ופלטונים על תנועת העבודה, כלכלה, תיאטרון וכו' בעברית ורוסית פורסמו ב"רזסיט", "מסחר ותעשיה", "המטרה", "הבקר", "הצפון", "המשקיף", "התעשיה", "שערים", "עם ומדינה", "דואר היום", "חרות", "הארץ" ועוד.
מאמריו הרבים תורגמו לאידיש וגרמנית ופורסמו בחוץ לארץ ב-"דער נייער וועג", "די וועלט" ועוד.
נוסף למחקר מדעי הנ"ל באוניברסיטה פרסם שתי חוברות : בשנת 1933 "אנו מאשימים" על הירידה הציבורית והמוסרית בהסתדרות העובדים הכללית עם הקדמה מאת מאיר גרוסמן בהוצאת איש ברוריה. ובשנת 1958 "ועידה לשווי זכויות של היהדות הרוסית 1905" בהוצאת מכון ז'בוטינסקי.
אשתו : מרגלית בת מרדכי פירון .
בתו: עפרה (בקטריולוגית ), אשת ד"ר משה אוליבר .
נכדתו: אביגיל .
נחמן יעקובי
נולד ביום כיפור תרמ"ו (21.9.1885) בלומז'ה שבפולין.
לאביו ישעיהו (סוחר סיטונאי בנפט ומלח ונדבן גדול) ולאמו חוה בת יעקב משה פנסטר (בעל אחוזה בכפר ליד זאמברוגה, מראשוני חובבי ציון, בר-אוריון, השאיר אחריו בכתב-ידו פירושים והגהות לתלמוד). למד בחדרים וכשביקש בגיל 14 להתקבל ב ישיבת לומז'ה והמנהל יעץ לו ללמוד עוד חצי שנה אצל חותנו (של המנהל) להכנה נוספת, קיבל את עצתו למחצה ולמד עוד חצי שנה עם דודו של עצמו, אבל במקום להכנס אח"כ לישיבה נכנס ללמוד בביתהספר למסחר בביאליסטוק, ואחרי שגמר בו ב-1907 וקיבל תואר "אזרח כבוד", הוסיף להשתלם במכון הגבוה למסחר בקיוב, בלייפציג ובלונדון.
בשנת 1911 נשא לאשה את אסנת בת משה יעקב זבדיה. הוציא לאור ספר לחומש בראשית.
פתח בווארשה מחסן ובית-מסחר לבנזין והתחיל לעסוק בו מול התחרות חזקה של סוחרים ותיקים גדולים, והודות למנהגי-יושר נדירים כלפי לקוחות וספקים כאחד הגיע עסקו במהרה לשגשוג ולהתרחבות. בדרך זו כלפי שלטונות הצבא-הרוסי בראשית מלחמת העולם השיג גם אצלם את כל ההקלות וההעדפות.