בהקדמתו לספרו "טעמי המצוות" כתב: "אמר מנחם הבבלי החברוני... אנוכי הוא מנחמכם... ויודע כל שער עמי כי אסרתי הנאה מהם (מספריו) יען הוא פרי חברון גם כל ההנאה שתבוא מהם היא לחברון לגדור הפורץ ולבנות ההרוס למען ננוח מגנבים ו משודדי לילה בעוונותינו הרבים בזכות האבות ולא יהיה עיכוב למשימים לילות כימים ללמוד יומם ולילה בלי הפסק... אלה דברי המר ונאנק עמוס התלאות הומה צמא למי מעיני הישועה... עבדכם הטרוד מנחם בכמ"ר משה בבלי ז"ל ה"ה". ר' ישעיה הלוי הורוויץ בעל השל"ה (נפטר בטבריה בשנת 1630) מזכיר את ספרו הנ"ל פעמים אחדות.
בהקדמתו כתב ר' מנחם שחיבר עוד ספר גדול בשם "טעמי מצוות הארוכות" וחשב להדפיסו בפורמט גדול "עם החומש והתרגום", אבל הספר הזה אבד ואיננו.
ר' מרדכי שמואל גירונדי כתב עליו שמלבד ספרו "טעמי המצוות" "הניח אחריו ברכה, פירוש על ספר המסורת וחיבורים אחרים נכבדים" ("תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליה" טריסט 1853 עמ' 258-257) נלב"ע בשנת השל"א (1571) לערך (ראה "דור דור ודורשיו" מאת ר' יוסף לעווינשטיין, ווארשא התק"ס עמ' 88).
הערכה עליו כתב א. בן-יעקב בקובץ "חמדת ישראל" לזכר הגאון ר' חיים חזקיהו מדיני, ירושלים תש"ו עמ' 90-89.
יצחק הלוי
לאביו ר' חיים ברוך , מטבריה.
צעיר ספרדי שהתעורר לחפש את עשרת השבטים. בשנת תרל"ו, (1876) חלם חלומות שונים, אחד מהם היה בפקיעין, ועל-ידיהן נמשך לרעיון הזה. היה לו גם כתב-יד של ר' יוסף טאיטאצאק, ובו מצא ידיעות שונות על בני משה. בשנת תרמ"ב (1882) הגיעו לטבריה שמועות על הטבח של היהודים בדרום רוסיה ואז נתעורר להוציא את מחשבתו אל הפועל. קיבל מכתביהמלצה מרבני טבריה, ספרדים ואשכנזים, ואגרת מיוחדת אל בני-משה. וראה איפוא את עצמו כ"שד"ר בעד כל "כוללות ישראל" בקיץ תרמ''ג (1883), יצא לדרכו ולא הגיע להודו אלא בראשית תרמ"ה (1885).
בשבט של אותה שנה פנה, באמצעות העתון "הפרח", אל נדיבי-ישראל שאספו לו סכום של שלוש מאות רופיות כדי שיוכל להגיע עד הסמבטיון. איים שאם לא יזכו הם במצות זו יסכים לקבל את תמיכת "המלכות של ניפאל". ואמנם מכתבו עורר הד-חזק ובקשתו נתמלאה.
חשב לנסוע לטיבט אבל הדבר לא עלה בידו והוא חזר להודו.
כשראה את הקשיים הכרוכים בדבר עמד וייסד בבומביי חברה בשם "מקימי דגל ישראל". בשנת תרמ"ו (1886) פרסמה החברה כרוזים שמטרתם לעזור לו ואף התכונה להוציא ירחון בשם "ויציץ. מהירחון הופיע גליון אחד בלבד, ובו נדפסו בין השאר שני כרוזים על האיש שיצא בשליחות כללית הנפלאה ספרדים ואשכנזים וחסידים ארבע ארצות תובב"א לילך לנהר סמבטיון... בעזה"ו (-בעזרת ה' וישועתו) בעגלא ובזמן קריב נתראה פנים עמהם בציון". הם הבטיחו שמכל התמיכות ישלחו חלק לעניי א"י. הם לא הסתפקו בזה והדפיסו עוד שני ספרים "חכמת היד" שבראשו הדפיסו תפלה יפה מהשד"ר "מסודרת על גאולתינו זאת האחרונה שתהיה בקרוב". וחוברת קטנה בשם "העתק האגרות" (של ר' ברוך גד בענין עשרת השבטים) מבומביי חזר לכלכולתא ונשאר שם עד אמצע סיון תרמ"ו- לאחר שגם חברה זו לא הועילה לו בהרבה החליט לחזור לטבריה. ופנה באגרת אל יהודי העולם שלא יאמרו נואש וימשיכו בפעילות לגלות את עשרת השבטים. (נדפס ב"הפרח" עיין א' יערי. "סיני ו' עמ תע"ח).
משה יפה
בן העיר חברון.
היה שליח ארץ-ישראל להודו המזרחית. בימי המהפכות הגדולות באירופה גדלה ההתעניינות בירושלים לחפש אחר עקבות עשרת השבטים כי ראו בזה עקבתא דמשיחא.
בשובו ממסעו, סיפר ר' משה יפה לחוקר א"י ר' יהוסף שווארץ על קורות נסיעתו בהודו. ושווארץ, שהתעניין מאד בפרשה זו, ביקש ממנו שאם יימצא שוב בהודו יחקור שם על עשרת השבטים. בשנת תר"ז (1847) נשלח בשליחות טבריה להודו ולסין.
בי"ד אלול תר"ז (1947) כתב אגרת לידידו הנ"ל ובה מסר לו פרטים שקיבל על עשרת השבטים ממושל עדן ומתושבי המקום (נתפרסמה ע"י א' יערי "סיני" ו' ע"מ שנ"ג).
הרב יום טוב ישראל
לאביו ר' אליהו בר' יצחק ישראל. נולד בירושלים בשנת תק"פ (1820). נודע לאחד מגדולי הפוסקים בזמנו בא"י והיה בקי גם בהוויות עולם.
בשנת תרכ"ז (1867) נתמנה לראש-בית-דין בקהיר במקומו של אביו. הוא לא היה רק מנהיג רוחני של הקהילה אלא גם מנהלה בפועל. גם לפני שעלה על כסא הרבנות מילא תפקידים חשובים בחייה של הקהילה ר' יעקב ספיר שהיה שם בש' תר"ח (1848) כותב עליו בספר מסעותיו ''אבן-ספיר" (י"א ע"א): "איש