Volume 11

Page 3850

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בשנת תר"ל (1870) עלה אחיו ר' שלמה זלמן מחרסון לארץ, בהסכמת האדמו"ר מהר"ש, בנו של ה"צמח צדק", יחד עם משפחתו, בתוכם, נכדו ר' לוי אליעזר קלונסקי והתישבו בירושלים.

נשא לאשה את חוה בת חנה יהודית ומרדכי שו"ב מ חברון.

אחרי נשואיו הקים תעשיה קטנה לגבינה. היה נוסע בכפרים בסביבת חברון וקנה שם חלב עזים וכבשים לתעשיה שלו.

כעבור כמה שנים, עשה שותפות עם ר' אלתר ריבלין, ויסדו פירמה מסחרית בשם "ריבלין את קלונסקי" - אקספורט אימפורט לצמר, עורות, צמוקים ושעורה לתעשית בירה.

בעיקר עסקו עם הארצות השכנות ; עבר הירדן, סוריה ועוד.

עוד בשנים ההם, עשרות בשנים לפני נובומייסק- , היה הוא החלוץ הראשון שהסב את תשומת לבו לחומר האשלג שים המלח היה פולט לחוף מתקופה לתקופה.

עלה בידו לקבל זכיון מהפחה התורכי להפקת התוצרת. הפועלים הערבים היו מלקטים את החומר הגלמי, מכניסים אותו לשקים, מעבירים אותם לחברון, ומחברון היה מר קלונסקי משווקם לחו"ל.

במשך השנים עסק בהבאת סחורות מנופקטורה מסקוטלנד, שוודיה ועוד. היה מביא בדים לבנים, ובחברון היה מצבע אותם בצבעים צבעוניים עבור הלקוחות הערבים.

כשנוכח ש"הסמנה" (גבינה רזה) הערבית יקרה מדי, ורק אמידים רוכשים אותה. עשה שותפות עם ערבי בשם חראז, והזמינו כמויות גדולות של קואקזין בפחים, להכנת "סמנה" זולה לדלת העם. הערבים קראו ל"קוקאזין" הזה בשם סמן חראזי, על שם שותפו הערבי.

כעבור שנים, עסקה השותפות "ריבלין את קלונסקי" בעסקי בנק, והתקשרו עם בנקים שונים מחוץ לא"י. היה זה הבנק היחידי בחברון בימים ההם. עד שהשותפות נתפרדה, והעסק עבר לידי קלונסקי עצמו. הערבים קראו לבנק זה בשם "אליעזר אל-בנק".

היה בר-אוריין, והיה מקדיש עתותיו ללמוד תורה. היה עסקן ציבורי מובהק והרוח החיה בין יהודי חברון.

בנה מחוץ לעיר חברון ארמון נהדר לעצמו, וביתו היה פתוח לכל דיכפין.

במלחמת העולם הראשונה, קירב ועזר לחיילים היהודים שנלקחו בכוח לצבא התורכי והיו רעבים ללחם.

כשנודע לו, שג'מאל פחה גזר עונש תליה על 12 חיילים יהודים עריקים מהצבא התורכי, ויש צורך ב-100 לירות תורכיות "לכל ראש", בס"ה 1200 לירות. עשה מאמצים רבים והשיג את הסכום, חלק מכספו

וחלק מידידיו ויחד עם החכם בשי הרב סלימן מני נסעו לבאר-שבע ובהתערבותם ובכספי השלמונים שח ררו את 12 החיילים היהודים מתליה.

כאמור, היה מאכסן בביתו בחברון חיילים יהודים שמצאו בית ומנוחה אצלו, מהם, נדבק במחלת הטיפוס, וחלה.

נפטר בחברון, א' אדר תרע"ז (1918).

צאצאיו ; רבקה גיטל אשת הרב זלמן לוין, שינה רחל אשת ר' יוסף אורנשטיין (שוחט ומוהל בחדרה), אסתר אשת ר' נחמן טרוביץ (צפת), מרים אשת ר' אלימלך רדזינר, שלמה זלמן קלונסקי.

פרופ' יעקב לייב טלמון (פליישר)

נולד בעיירה ריפין (פולין) בשנת תרע"ו (14.6.1916).

לאביו אברהם פליישר (סוחר יערות ואחוזות) ולאמו צפורה בת מרדכי ליכטנשטין (ממשפחה תורנית).

למד בבית-ספר עממי פולני ויהדות ב"חדר מתוקן''. בלמדו אח"כ בגימנסיה קתולית בעיר שירפץ היה הכומר המנהל מציגו למופת ליתר התלמידים בשקידתו ובתפיסתו. בגיל 12 כתב דרמה בפולנית בחרוזים, ניהל חוג ספרותי של התלמידים, הרצה, התווכח וכו', האוניברסיטה העברית, סורבון (פרים), לונדון סקול אוף אקונומיקה (לונדון-קמברידג') - ואת חזון תיקון העולם, בבואת הכמיהה המשיחית, האופיינית לצעירים יהודים בעלי לב ונפש, חיפש ומצא בתנועת "השומר הצעיר" וטיפח בקרבו את עולמה הרעיוני - עד שפרש ממנה בעקב משבר רוחני שעבר עליו, מלווה נטיה למיסטיקה ולדביקות דתית.

משעלה לארץ עם כל המשפחה ב-1934 למד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה והיסטוריה, ונוסף ללימודי החובה בשני החוגים הללו למד גם פילולוגיה קלאסית ועברית. הצטיין וזכה בכמה פרסים מדעיים, ביניהם בפרס-ביאליק לסטודנטים, וכן זכה בפרס מטעם המכון המדעי היהודי הווילנאי איוו"א בעד "האוטוביאוגרפיה הטובה ביותר של צעיר יהודי מפולין", חיבור יסודי ומקיף של דור צעיר ולבטיו, דרכי מחשבתו ושאיפותיו.

משגמר את לימודיו ב-1939 בקבלת תואר מ. א. זכה בסטיפנדיה של ממשלת צרפת להשתלמות במדעי הרוח בארצה. ואף כי בינתיים פרצה מלחמת העולם, נענו הוא וחברו אברהם רובינסון (אח"כ פרופ' למתימטיקה באוניברסיטת טורונטו שבקנדה) לדרישתו התקיפה של ד"ר י. ל. מגנס ועל אף הכל יצאו לצרפת לנצל את הסטיפנדיות למען התקדמותם המדעית.

יום לפני כניסת הצבא הגרמני לפאריס יצאו ממנה ברגל, ואחרי כמה שבועות של נדודים ותלאות, ואף מעצר כחשודים בריגול, הגיעו באנית-פחם מבורדו לאנגליה וחיו על התמיכה הממשלתית שניתנה לפליטים. אך הזמן היקר נגרר להליכה לאיבוד. והנה

APA citation

Tidhar, D. (1961). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 11, p. 3850). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/11/3850