וברחובות, מוציאים פנקס מהכיס, ורושמים ידיעות שקיבלו מאלה שנפגשו אתם בגלוי, ושגיאות נעשו. פרעות פרצו בלי שידעו למפרע. כי הש"י לא דפק... כל ראש ש"י בעירו היה "הכל יכול"... תלמידי בתיהספר שימשו למביאי ידיעות. ובמקום לעסוק בריכוז ידיעות מהאויב, הקדישו רוב זמנם לרגל את אנשי המחתרת אצ"ל ולח"י... וכך נפתחו תיקים לאלפים נגד כל מי שתרם או חיבב את המחתרות. ו"נוצרו פושעים" ו"אנשים מסוכנים" בישוב... בסי-אי-די ובאינטליג'נס הבריטי הכירו את אנשי הש"י "הבלתי מנוסים"... אחת ההוכחות שהש"י בחיפה, תחת הנהלתו של איסר בארי, עסקה במחתרת היא היעלמו ורציחתו של הצעיר ידידיה סגל מחיפה (ראה את הערך שלו בכרך זה, בעמוד 3778).
הפזיזות בהוצאת פסק דין מות ביום 30.6.48 בכפר בית ג'יז ("חוש", חצר ערבית) נגד מאיר טוביא נסקי מירושלים (מדברי הקטיגור העו"ד יעקב שפירא בבית משפט המחוזי שהחל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 23.8.49: טוביאנסקי נפל קרבן לפסיכוזה של חיפוש "אחרי מרגלים", אך לא רק טוביא נסקי נפל קרבן לה. לזכותו של הנאשם (בארי), אני אומר, כי גם הוא, בארי, הוא קרבן של אותה הפסיכוזה. לולא זה, לולא הפחד הזה בפני מרגלים, לא היה טוביאנסקי הולך לגרדום. אלמלא הפסיכוזה היה נמנע האסון מטוביאנסקי, איש הגנה ותיק, והיה גם נמנע המשפט הזה").
בכתב האשמה נאמר : שאיסר בארי נאשם בהריגת אדם בניגוד לסעיף 212 מפקודת החוק הפלילי 1936 ע"י זה שגרם באורח בלתי חוקי למותו של מאיר טוביאנסקי. בעדותו מסר בארי : א. השם מאיר טוביאנסקי הובא לידיעתי בחדשים הראשונים של שנת 1948, בקשר לידיעות ממקורות שונים על קשריו עם אנגלים עוינים או חשודים ביותר לגבנו, עד כמה שזכור לי, התנהלו חקירות על מעשיו. נגבו עדויות המוכי חות על קשריו האינטימיים עם אנגלים מחברת החשמל (בירושלים). הוא מסר לידיהם רשימת מוסדות חיוניים ביותר להגנה בירושלים. פירוט כתובתם ומהותם המדויקים, למרות שהיו בבחינת סוד צבאי חמור ביותר. בעקב מסירת האינפורמציה לאנגלים, הגיע גם לאוייב, לערבים, וכמה מהמוסדות הללו הופצצו.
ב. בתאריך מסויים, על יסוד החומר שחיה בידי, לאחר התיעצות עם ראש השירות המשפטי אז, ד''ר א. גורלי (התוכ"ל לשעבר), החלטתי לעצרו על מנת להעמידו למשפט.
ג. פקודת המעצר קבלתי מאת מ"מ הרמטכ"ל, האלוף צבי אלון, לאחר הסברה קצרה על הענין. נוסף לזה, גם מאת ראש השירות המשפטי.
ד. טוביאנסקי נעצר בתל-אביב וחשבתי לנכון להעמידו לפני בי"ד צבאי של שדה. מאחר שהתנאים אז, עד כמה שזכור לי כעת, לא איפשרו את מעצרו, החזקתו וחקירתו באופן אחר.
ה. מיניתי לבי"ד שלושה קצינים. (רב סרן דוד קרין, רב-סרן יוסף חצקביץ ולפי דעתי, היה אב בית-הדין בנימין ג'יבלי. חקרתי את האיש כתובע והופעתי גם כתובע לפי ביה"ד הזה. האיש הודה בהתאם לכך במסירת האינפורמציה לאוייב, ובסיכום המהלך המשפטי תבעתי עונש מקסימלי. ביה"ד פסק פה אחד לפי דרישת התביעה. פסה"ד הוצא לפועל ע"י יחידה צבאית שחנתה במקום. למחרת היום, לאחר שהתעוררו אצלי ספקות ביחס לפרוצדורה המשפטית, בקשתי ראיון דחוף עם שר הבטחון ומסרתי לו על הענין, עד כמה שזכור לי, מסרתי לו גם את המקור של פסה"ד החתום ע"י בית המשפט. שר הבטחון העביר את פסה"ד לראש השירות המשפטי לחוות דעתו.
בתשובה לשאלות הקטיגור ענה: היה ידוע כי מ. טוביאנסקי היה חי חיים הרבה יותר טובים מהסטנדרט המקובל של פקיד, ואם זכרי אינו מטעה אותי. בתוך החומר עליו, צוינה גם המשכורת הגבוהה ביחס, שאותה קיבל בחברת החשמל הירושלמית, גבוהה יותר ממשכורתם של פקידים יהודים הגבוהים ממנו בדרגה, בחברה הנ"ל. היה ידוע כאיש שאהב להשתמש באלבוהולים. היו גם אנשים שידעו לספר על עסקים ברכוש לא שלו.
היו עדויות בכתב שהגיעו ממחלקת הש"י בירושלים ודרישה בכתב מאת מפקד הש"י בירושלים בנ ימין ג'יבלי. באופן אישי לא חקרתי. רק ביום המשפט. איני מכיר כתב ידו של טוביאנסקי. לשאלה: מדוע כל שלושת השופטים מונו מבין פקודיך ? ענה : מפני שהוראות חוקת תש"ח (1948), לגבי בית דין שדה קובעת זאת.
הוא עשה זאת (תשובה לקטיגור) מתוך שני נימוקים, לדעתי.