על ההתנגדות המחפירה של "חובבי שפת עבר" למינויו של מנדלי מוכר ספרים בתור חבר כבוד, ופירסם שיחות ספרותיות-עושות רושם עם: ביאליק, קלוזנר ומנדלי. באיטליה כתב תכופות ב"ויסילו איזיראליטיקו", "לאסיטימאנא איזראיליטיקה", "ישראל" וכו'.
עם בואו לאמריקה (באוגוסט 1915) פירסם אלפי מאמרים בעתונים : "דער טאג", "טאגעבלאט", "דער פארווערטס", "צוקונפט", "אייד. פאלק", "אייד. קעמפער", ''קונדס" ועוד.
ב"מארגען זשורנאל" ערך במשך 25 שנה - בכל יום ראשון, מדור לביקורת ספרים "אונזער פילשפראכיגע ליטעראטור" שיצא לו מוניטין, וגם מדור לרפואה בשבועון "דער אמעריקאנער", וערך ירחון לבריאות "געזונט". נושאי מאמריו היו שאלות הזמן, חכמת ישראל, ציונות, היסטוריה, אמנות, ארכיאולוגיה, בריאות, משפט בין-לאומי, הלכה, חינוך, גם שירה ובלטיריסטיקה.
בשנת 1929 פירסם ספר "דרמות".
פירסם מאמרים רבים בהעברי, התורן (היה סגןעורך), שבילי החינוך (חבר המערכת), מחג לחג, ההד (ירושלים ואמריקה).
היה אחד מארבעת מייסדי "הדואר" היומי והשבועי (בעברית) (עם ליפסון, כץ ופרסקי) ומשתתפו הקבוע עד היום. כתב תכופות בעתונות האנגלית-יהודית: אמריקן טריבון, אמריקן היברו, יודאיזם, דזשואיש-פורום (חברעורך) וכו'.
ערך את המדור לחקר הרפואה העברית ב"אנציקלופדיה האוניברסלית היהודית" באנגלית (10 כרכים).
ערך את המאספים "עלים לרפואה" מלון פילוסופי (באנגלית). משתתף קבוע ב"הרופא העברי" אשר מופיע בניו-יורק.
השתתף בז'ורנלים לאמנות (ארט בולטין, ארט ניוס), משפט (דזשוסטיציא פינאלי, רומא), במדור לביקורת של הניו-יורק טיימס, ובז'ורנלים לרפואה: איל פוליקליניקו (רומא), המנתח הצבאי, ארכיון לנברולוגיה ופסיכטריה, ז'ורנאל אמריקאי לפסיכיאטריה, ז'ורנאל אמריקאי לפסיכותירפיה, ז'ורנאל לרפואה של מדינת ניויורק וכו' (האחרונים באנגלית).
ספריו באנגלית: הבסילקאי והסטואה בספרות התלמודית. מושגים פסיכיטרים בתנ"ך, תלמוד והזוהר. חוזים דיפלומטיים בשנער העתיקה. מרובי שמות פרטים בתנ"ך. מדיקו רומאנו דיל פרימו סיקולי (איטלקית). ל'אומיצידיו (איטלקית). ל'אימופיליה (איטלקית). התנגדות להלם חשמלי. חמישים תיאוריות בתרפיה ע"י הלם חשמלי. מגידו של קארו (מחקר תורני-פסיכולוגי מקורי בחיי ר' יוסף קארו שזכה לפרסום מיוחד בספרות המדעים העולמית). שמירת הבריאות להרמב"ם (תרגום מערבית לאנגלית עם הקדמה ומבוא). התרפיה הכימאית החדשה במחלות הנפש.
נשא לאשה את תמר לבית ליבוביץ (1947).
בכרך י"א, בעמודים 3852-53 תמצא את הביאוגרפיה שלו וכן רשימת ספריו - בשפה האנגלית.
יעקב וינבוים
נולד בנוישטד, פלך-קרץ (פולין) בשנת תרמ"ב (אוקטובר 1882).
לאביו ר' קלמן (קלומינוס) ולאמו ריזל בת מחלה רוזנצויג. קיבל חינוך מסורתי בחדר.
הוריו עניים מרודים, מטופלים בילדים רבים, לא יכלו להקדיש תשומת לב מיוחדת לבן יעקב, וסבל יחד עם אחיו ואחיותיו הגדולים ממנו ברעב. בהגיעו לגיל 12 עזב את בית הוריו ויצא לנדוד לבדו בעולם הגדול. והגיע - רועד מקור ומרעב ללודז'. החל במכירת שרוכי נעליים והפך תוך זמן קצר לרוכל מצליח. כשהצטברו בכיסו כמה מאות רובלים פתח "אכסניה" קטנה, וכעבור שנים אחדות היה בעל בית מלון מפואר.
עסק במסחר. היה עסקן ציבורי, היה נשיא חברת גמילת חסדים בלודז'.
בשנת 1914 נשא לאשה את שינדל-דבורה בת ר' שמחה אליעזר אייגלסברג (נפטרה בחשון תשי"ג) ובזיווג שני נשא לאשה את פיגה בת גרשון בישל. בשנת 1923 עלה לארץ מלודז'.
בנה בית בתל-אביב (92 אלנבי) ועסק במלונאות.
בשנת 1944 עבר לרמת-גן.
ברמת-גן בנה בניין גדול (ב-1945) וסידר בו פנסיון שנקרא על שמו "פנסיון יעקב", המשמש לבית הבראה.
תרם את הבניין על כל רהיטיו וציודו ל"ועד הישיבות" במטרה לכונן בו "בית הבראה ומרגוע" לתלמידי וחניכי הישיבות.
הציל צעירה ממחנות והשיא אותה בארץ לר' דוד רוטנברג. במלחמת השחרור תרם סכומים ניכרים.
היה חבר המזרחי ומקורב לחזון איש זצ''ל.
נפטר ברמת-גן, י"ז אדר ב' תשכ"ב (23.3.62).