עם הקמת תנועת המרי התמנה למפקד החטיבה הלוחמת של לח"י וחבר המרכז. כמו כן כיהן כנציג לח"י כמפקדת תנועת המרי שבראשה עמד יצחק שדה (ראה כרך ג', עמוד 1377). במסגרת זו השתתפה החטיבה הלוחמת של לח"י בפיקודו (בכינויו המחתרתי אביאל אבי) במבצעים הבאים: פיצוץ גשר מסילת הברזל ליד יבנה (23.7.1945); הוצאה להורג של סוכן האינטליג'נט הבריטי, יוסף דוידסקו בזכרון יעקב (21.8.1945); התקפה על צומת מסילות הברזל ותחנת הרכבת בלוד (1.11.1945); נסיון חבלה בבתי הזיקוק בחיפה (1.11.1945) ; פיצוץ מרכזי הבולשת הבריטית בירושלים וביפו (27.12.1945); התקפה על בית-הסוהר המרכזי בירושלים (19.1.1946) ; התקפה על מחנה צבא באגרובאנק והחרמת נשק (6.2.1946) ועוד.
בעצומן של פעולות אלה ב-1946, נתפש ע"י הבריטים בחיפוש הגדול ברמת-גן. אולם, כאשר הובילו אותו לזיהוי בגן העיר, ברח מהשורה, התחבא מתחת לערמת עצים וניצל ממאסר.
לאחר שהוקמה האחדות הלוחמת וכל כוחות הישוב, המהווים את זרועה המזויינת של האומה, יצאו למלחמה במשעבד הבריטי, ראה את שליחותו כמושלמת. משאת נפשו עתה, היתה להעביר את מלחמת החרות אל מעבר לגבולות הארץ. במגמה זו ירד מצרימה כדי לשמש מפקד לח"י במקום (6.2.1946). כאן ביצע פעולות רכש ותכנון מבצעי ועשה נסיון לפוצץ את המשחתת הבריטית "שוורון" שעסקה בציד מעפילים. חברתו למחתרת ירדה אחריו ונשואיהם נערכו בקהיר. לאחר מכן, בסוף 1946 נסע עם אשתו לפריז כדי לכהן כמפקד מבצעים ראשי באירופה. בין מבצעיו: פיצוץ בנין מועדון המושבות הבריטי בלונדון (7.3.1947) ; הכנסת מוקש לבנין מיניסטריון המושבות הבריטי בלונדון (16.4.1947); פיצוץ חדאר המרכזי בלונדון; משלוח מעטפות נפץ לחברי הממשלה הבריטית (3.6.1947) ועוד.
כך פתחה לח"י חזית שניה בלונדון, ועמדה להנחית בה מכות מחץ נוספות. אותה שעה הודיע רויטר : "אמצעי בטחון מיוחדים ננקטו לשמירת חיי המלך ערב פתיחת מושב הפרלמנט. הוטלה "האפלה" על תנועותיו של מונטגומרי. הוגברו משמרות על בניני הממשלה. ורדיו מוסקבה הודיע : המאורעות האלה מוכיחים, שהסכסוך סביב א"י חרג ממסגרת של סכסוך מקומי והיה להתנגדות בין-לאומית מובהקת".
לפעולות לח"י באירופה הרים תרומה גדולה בעצה ובסיוע אלכסנדר אהרונסון (ראה כרך ז', עמוד 2773).
אותה שנה אירגן משא ומתן עם השלטונות הצרפתיים והיה חבר משלחת לח"י בשיחות אלה. בראש המשלחת הצרפתית עמד אנדרה בלומל. השיחות נסבו על אספקת נשק למחתרת, אימון עולים בצרפת, הקמת בסיסי פעולה מוסווים, תחנת שידור של המחתרת בצרפת וסיוע כספי. תמורת זאת, היתה לח"י מוכנה לסייע בהקמת ארגון מחתרת-מגן נגד הלאומנים הערביים בצפון אפריקה, לסייע לצרפת להחזיר השפעתה למזרח התיכון ולהבטיח השפעה צרפתית בארץ-ישראל העצמאית. המשא ומתן נכשל מאחר שלא נמצא מקור מימון גדול ללא אישור הממשלה הצרפתית, וזו לא יכלה לעשות זאת בהסתר.
פעולתו באירופה נסתיימה בשלהי אותה שנה כאשר נעצר בגבול בלגיה, כשברשותו חלק של מעטפות נפץ לחברי הממשלה הבריטית וחמרי נפץ לשם פצוצה של אותה משחתת בריטית "שוורון" שעגנה בנמל בלגי. אליאב נידון לשמונה חדשי מאסר-יחיד ע"י בית דין בלגי (11.9.1947).
עם פרוץ מלחמת העצמאות חזר לארץ עם משפחתו. נתמנה לסגן מפקד גדוד הקומנדו 89 של משה דיין (ראה כרך ד', עמוד 1792), בחטיבתו של יצחק שדה, הגדוד היה מורכב מאנשי לח"י, בני ההתישבות העובדת ובחורי מח"ל (מתנדבים מחו"ל).
במסגרת זו השתתף בשורת המבצעים הבאים : כיבוש בית ג'וברין מידי הלגיון הערבי שנסוג באבידות כבדות לאחר התקפת-נגד עזה. על ידי כך נסתם הגולל על המצרים ב"כיס פלוג'ה" : כיבוש לכיש ודווימה, אשר מסר לידי כוחות ישראל את המפתח למבואות ארץ יהודה המערבית ; כיבוש משטרת עיראק סואידן ופתיחת הדרך לצפון-הנגב.
כתום מבצע "יואב", ריכזו המצרים את מיטב כוחותיהם בנגב. מגמתם היתה לכבוש את באר שבע ולנתק את הנגב כולו מישראל.
להדיפתם הוזעק גדוד 89 ששימש אז כעתודה של הפיקוד העליון של צה"ל.
אליאב מונה למפקד על הגדוד במבצע מהולל זה. הגדוד הנחית על המצרים מהלומה ניצחת, עשה בו הרג רב והוציא רבים מהטנקים שלו מכלל פעולה.
הישגיו של מבצע זה היו פירוק חיל העתודה המצרי, חיסול שאיפות המלחמה שלהם והכשרת כיבוש הנגב ואילת.
במבצע "חורב" כבש הגדוד את ניצנה ומוטט את כל המערך המצרי בנגב.
אחר-כך שירת אליאב כקצין מבצעים של מחוז הגליל, קצין אג"ם ומפקד גדוד בחטיבת גולני, ומפקד בסיס אמונים פקודי.
נשאר בצבא הקבע עד לשנת 1953 והשתחרר בדרגת סגן-אלוף.
צאצאיו: עירית, דניאל, אורנה.
יהודה לאפסון
נולד בתשרי תרס"ב (16.10.1901) ביאנוב שבאוקראינה.
לאביו דוד ולאמו שיינדל בת ברוך טשעטוועריק. בגיל 8 יצא (ב-1909) עם ההורים לארה"ב, עבר את שלבי החינוך היהודי והכללי, הוסמך למורה מטעם בית-המדרש לרבנים בניו-יורק והגיע לתואר M.A. B.Sc.באוניברסיטת ניו-יורק.
אחרי שב-1918 התנדב לגדוד העברי הל"ח (38), חזר מהשרות בו, המשיך בלימודיו.
בשנים 1925-1921 היה מיוזמיה של תנועת הסטודנטים "מנורה" לתרבות יהודית במכללות ארה"ב.