על רעיונו לניצול החמרים שבים המלח, והתחיל להשתתף בעתונות היהודית והכללית.
ב-1932 נשא לאשה את לאה בת הרב משה וייס (מורה מוסמכת, סופרת וחניכת אקדמיה לאמנות הציור בפאריס, שציותה זכו לשבחים בתערוכות).
באותה שנה יסד בעיר מעינות-המרפא פישטיאן בית-חרושת "הליון" לכימיקלים והראה דוגמה לכושר הרווחיות של ניהול מפעל-תעשיה במדינה לא-יהודית תוך שמירת שבת כהלכתה. ב-1936 יסד וערך, יחד עם רעיתו, שבועון בסלובקית, לילדי היהודית, לטיפוח תודעתם היהודית. למטרה זו נוסד אח"כ ביזמתו ארגון המורים היהודים בבתי-הספר העממיים בסלובקיה.
כשכבשו הנאצים ב-1937 את אוסטריה וצילם השחור החל מתפשט על יתר הארצות השכנות, אירגן הכשרה מקצועית לתלמידי הישיבות בסלובקיה, לשם הכנה לעליה לארץ.
ב-1938 עלה לארץ עם רעיתו.
ב-1940 פתח בירושלים את בית-החרושת "לילי" לתכשירי קוסמטיקה והעסיק בו למעלה מ-50 עובדים. ביחד עם הכימאי ד"ר קודאלקה (1943), עשה נסיונות לגידול סלק סוכר וייצור סוכר, שנסתיימו בהצלחה, ואז פירסם מאמרים על הצורך והתועלת שבפיתוח ענף זה בארץ.
מטעמי בריאות פרש מהמקצוע ב-1945, וב-1946 פתח בבית-הכרם את פנסיון רייך , שבגלל יפיו הנופי והפנימי והתרבות והאמנות של בעליו בהכנסת אורחים זכה לשם טוב בארץ ובתפוצות והיה צורך להגדילו.
ב-1962 יזם ייסוד אגודת מדענים שומרי תורה בירושלים ונבחר ליו"ר סקצית הכימאים בה.
מאיר אריה וולפמן
נולד י"ג כסלו תרס''ה (21.11.1904) בעיירה קריפטש, מחוז פשמישל, בגליציה התיכונה (אז אוסטריה ואח"כ פולין).
לאביו שמואל-זיינבל (מחסידי בלז ומקרובי בית בלז. נפצע קשה בדרך לבית הכנסת ע"י הנאצים, ובכ"ז תשרי תרצ''ט נפטר והובא לקבורת ישראל בפשמישל) ולאמו מכלה בת יצחק-נטע שטורם. (שני ההורים התיחסו על משפחות רבנים נודעים).
למד בישיבת הרב מאיר שפירא (מיסד "ישיבת חכמי לובלין''), בעת שהיה עדיין רב בסאנוק שבגליציה, והשתלם בבית-ספר למסחר.
נמשך לציונות הדתית והיה מהמיסדים והפעילים בתנועות צעירי המזרחי בפשמישל והמחוז ולמען הקהק''ל. בגלל פעולות אלה נרדף על ידי החוג החברתי של בית אביו, וב-1927 היגר לאנטוורפן שבבלגיה. שם התמחה בתעשית היהלומים, המשיך בפעילות בתנועת צעירי המזרחי וב-1929 נסע לשווייץ לקונגרס הציוני הט"ז.
ב-1932 נסע לפולין לביקור ההורים, נאסר בגלל השתתפות בתעמולת הבחירות לסינאט הפולני לטובת המועמד הציוני, נשאר בגליציה ופעל בתור מרצה ומארגן נודד למען הקהק''ל ואירגון הנוער לציונות ונבחר לועד הפועל של ציוני מזרח גליציה.
ב-1934 עלה לארץ, נכנס לקיבוץ שבעקרון ופעל בו בתור מזכיר. הצטרף להגנה ואחרי פרוץ מהומות 1936 התגייס לנוטרות ושירת בה עד שנפצע על משמרתו ליד בת וגן, שבירושלים, ובהמלצת נשיא הועד הלאומי יצחק בן-צבי ז"ל נתקבל לעבודה בתור פקיד בלשכה הראשית של הקהק"ל בירושלים.
משקמה תעשית יהלומים בארץ עבר ב-1941 לעסוק בה בתור מנהל עבודה במפעלים בנתניה ובתל-אביב והעמיד תלמידים רבים במקצוע, ביניהם גם תעשיינים ידועים כיום.
ב-1944 נשא לאשה את פסיה בת הרב יעקב-דב מנקס (מיוצאי ביאליסטוק בפתח-תקוה).
קבע דירתו בפתח-תקוה, שם היה פעיל לטובת הרבנים משארית הפליטה, שהגיעו לארץ אחרי מלחמת העולם.
ב-1947 עבר לדור ברמת-גן, ומאז קום המדינה הנו פקיד מטעם משרד הפנים במחוז תל-אביב.
ברמת-גן הנו גבאי ראשי בבית-הכנסת "אור תורה" ומהמיסדים והמנהלים קופת גמ"ח שלידו, פעיל לטובת מוסדות תורה וחסד מקומיים וארציים והשתתף ביסוד שני בתי-כנסת חדשים ברמת-גן המתרחבת.
כתב ב"ציוניסטישע וואך" ובקונטרס "אחוה" בלבוב וב"הבוקר" ו"הצופה" בארץ.
בנו: שמואל-זיינבל.
קלמן (קלמנס, קרל) אלפרן
נולד כ"ב אלול תרס"ו (12.9.1906) בווילנא (רוסיהפולין-ליטא).
לאביו אברהם (שהתיחס על משפחה עתיקה מטרוקי, שלפי המסורת המקומית היו אבות-אבותיה ראשוני וילנא היהודית) ולאמו מטל'ה בת חיים כץ .
למד בחדר, בישיבה, בבית-ספר "תרבות" בהנהלת