ריכמן ובזיווג שני נשא לאשה בשנת 1947 את מרים בת יעקב דרייפוס (מניצולי משפחת קפטן אלפרד דרייפוס מצרפת).
מהראשונים שהפיצו בארץ רעיון הצמחונות, הטבעונות והרפואה הטבעית.
בונה חפשי.
מרצה בנושאי בריאות על הצמחונות והטבעונות.
בשנת 1950 עזב את תל-אביב והיה מראשוניה של התנועה "מהעיר אל הכפר" והתיישב במושב עובדים "משמר השבעה" (משמאל הדרך ת"א-יפו - לרמלה).
כתב מאמרים בירחון "טבע ובריאות" ובעתונות היומית בארץ.
חיבר ספרים: "רפא עצמך" (1940), "אמנות התזונה" (1961), "תפריט יומי לישראל" (1963).
צאצאיו מאשתו הראשונה : יצחק (עובד בשדה דב שדה התעופה), דבורה. מאשתו השניה; ישראל, שלומית, אביב, זוהר, אלי שע, חזון, הדר. אחותו מרים פומרנץ נהרגה מהפצצת האנגלים על בית החולים בכפר סבא בשנת 1917 במילוי תפקידה כאחות רחמניה בבית-החולים.
ישראל אוליצקי
נולד בליסנה, פולטבה (רוסיה) בשנת תרל"ו (1876).
לאביו דב אוליצקי.
קיבל חינוך מסורתי וחינוך חקלאי.
מראשוני פעילי "פועלי ציון" ברוסיה.
עבד בחקלאות. עסק במסחר זרעים בין רוסיה להולנד.
בשנת 1907 נשא לאשה את חנה בת מלכה ויצחק גרוסמן (היתה מהמייסדות ויו"ר עד יום עלייתה לארץ של מושב הזקנים בעירה. עבדה במזכירות הקהילה היהודית, מטפלת באסירים יהודים - אסירי ציון בפולטבה. עבדה בשיתוף מלא עם הסופר הרוסי קורולנקו ועוד, שבעזרתם נעזרו אסירי ציון. בארץ עבדה בחקלאות ועזרה לבעלה כל השנים).
בשנת 1925 עלה עם אשתו לארץ.
עבד עם אשתו בחקלאות בעמק יזרעאל והיו מראשוני המתיישבים בתל-עדשים (שנוסד בשנת 1923).
בשנת 1932 היו מראשוני המתיישבים בייסוד כפר אז"ר (מושב תנועת המושבים). הקימו משק.
נפטר בכפר-אז"ר, י"ד בשבט, תשי"ג (30.1.1953) והובא לקבורה בקרית שאול.
בניו: יצחק (מנהל מחלקת ציוד מכני ב"סולל בונה"), משה (עובד ציוד מכני ומשק בכפר אז"ר).
דב (בוריה) פולישוק
נולד בליפינקי, פלך קיוב (רוסיה), תרנ"ג (1893).
לאביו יעקב פולישוק (סוחר יערות) ולאמו חיה בת אפרים פוטיאקובסקי. קיבל חינוך מסורתי בחדר וב"חדר מתוקן". למד שפות.
בגיל 15 עבר לגור בכפר קיסוריצי ליד העיירה רוקיטנה (ווהלין), ועזר לאביו במסחר יערות עד שנת 1914.
בפרוץ המלחמה העולמית הראשונה נקרא לצבא הרוסי ולא נענה לקריאה בגלל היחס הרע של השלטון הצארי לשאלת היהודים ועבר לגור בעיר צריצין (סטלינגרד היום) ברוסיה המרכזית. עבד שם בתור מנהל חשבונות.
התמסר כולו לעבודת עזרה לפליטים.
אחרי נפילת קרנסקי תפסו הבולשביקים את השלטון. לא היתה כל אפשרות להמשיך במפעל הציוני. החלו רדיפות. היות ודב היה ידוע כאדם ישר ואיש מוכשר, גוייס לעבוד בתור מזכיר במחלקת התעמולה והתרבות של הצבא האדום. עם האפשרות הראשונה עזב את העיר והגיע לאוקראינה וכאן השיגוהו הפרעות והשחיטות ביהודי אוקראינה ע"י פורעים וגנרלים רוסיים. הוא נאסר ע"י פורעי פטליורה והובל בקרון למקום בלתי ידוע. למזלו ולמזלם של חבריו, שירתו ב"צבא פטליורה" 2 יהודים, והם אשר הצילו אותם.
ממארגני פעולות קרן קיימת בפולניה ניהל מטעם "המועצה הלאומית הזמני" את הגירת פליטי רוסיה לפולניה (1922-23).