Volume 14

Page 4458

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

משזרח אור הציונות הדתית, פעל למענה בכל לבבו ומאודו, מאז השתתף בועידה המייסדת של "המזרחי" (בוורשה 1920) ועד היום הזה.

היה מראשי "המזרחי" בעירו והקים בה את גןהילדים הדתי הראשון.

נתן מאונו ומהונו למען עבודת ארץ-ישראל, סייע לעליית חלוצים מבני-העיר וקנה נפשות לרעיון התחייה. חינך את בניו לאהבת ציון עמוקה. את בנו בכורו (הסופר מרדכי עובדיהו) , שלח לבי"ס חקלאי - להכשירו לעבודה בארץ.

ערב התקרב השואה, נתגשם חלום-חייו: בהמלצת ח. נ. ביאליק, הצליח בנו מרדכי, שעלה לארץ כחלוץ, להעלות את האב עם כל בני-ביתו לארץ. יחד עם הבנים והבנות שפנו לעמל-כפיים יומם וללימודים לילה, החליט על "שינוי ערכין", ולמרות הצעות מפתות של סוחרים, ידידיו מחו"ל, סילק ידיו ממסחר, ובימים הראשונים נחלץ לעבודת בנין. ברם, מפאת גילו, שוכנע ופנה לפקידות במוסד תורני, שממנו פרש לפנסיה לפני שנים מספר.

זכה לבנים ובני-בנים עוסקים בתורה ובתרבות, ורובם ככולם - מסורת-אבות בידיהם. בין הבנים: סופר, רופא-מדען, משפטן, בעל סמיכות לרבנות מישיבת נובהרדוק, מורות ומחנכות. צעירת הביות - חברה ביישוב דתי בחבל לכיש.

כעת הוא מפעילי ביהכנ"ס "נצח ישראל'', שם הוא מגיד שיעורים בפרשת השבוע ובמשנה היומית, עוסק בגמילות חסדים ובמתן בסתר, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב הבריות ומקרבם לתורה.

יובלו השבעים-וחמש צויין בהערכה ע"י רעיו ומוקיריו הרבים, וכן בשורת מאמרים בעתונות הדתית.

משה דפנא (בלאוושטיין)

נולד ביום כ"ב באלול תרמ"ד (1884) בעיר סודילקוב (רוסיה), ווהלין.

לאביו שלמה בלאוו'שטיין ולאמו בלה.

קיבל חינון- מסורתי בחדר, בית-מדרש, ישיבה.

השכלתו הכללית רכש מפי מורים פרטיים ומלמידה עצמית.

בעודו נער הצטרף לתנועה הציונית והיה משתתרף בפעולות שהיו נהוגות אז. היה אחד מארבעה דוברי עברית בתור אוכלוסיה של כעשרת אלפים דוברי אידיש.

בקיץ של שנת 1904 קבל תשובה חיובית לבקשתו להתקבל כתלמיד ביהמ"ד למורים "עזרה" בירושלים. יצא מרוסיה ע"מ לעלות לא"י. בעברו דרך ברודי שבגליציה נפגש עם יוסף אהרונוביץ וחיים טרטקובר, ושם יסדו את האגודה "חלוצי ציון" שמטרתה היתה עבודה וכבוש עבודה בא"י.

בשנת 1906, בין פורים לפסח הגיע לחוף יפו, אל אכסנית "חיים ברוך" ולמחרתו הלך לרחובות לעבוד כפועל חקלאי. אחרי עבודה פרכת וקדחת, עלה

לירושלים להשתלם בהוראה. וכבר בהיותו בביתהמדרש למורים נודע בין חבריו כפיטן המחבר שירים מלאי-חן על נעימותיהם. שיריו הראשונים זוהרים בקלילותם ושמחת-החיים שבהם, כגון השיר: "האח מה ייף, ינהר היום" או השיר "צלילי אביב". גם השיר לילד הקטן המצפה לאביו השומר בלילות: "עם שחר עורה ילד חן", השירים על מנגינותיהם נפוצו בכל רחבי הארץ ע"י חבריו הסמינריסטיט, פועלים, שומרים ונוער. הוא הלחין גם נעימות לשירי משוררים שונים, כגון "זריתי לרוח אנחתי" או "ביום קיץ, יום חום" לביאליק.

כשהוסמר להוראה עשה ראשית דרכו במושבות הבילויים גדרה, ונסך על בגי המושבה חדות נעורים. את תלמידיו משר אל הטבע לדעת כל חי וצמח על שמו וסוד חייו.

מגדרה עבר להורות ברחובות, משם למקוהישראל, ראשון-לציון וביה"ס לבנות בנוה-צדק. נסע להשתלם בארצות-הברית, באוניברסיטה של מיניסוטה בטבע ובתורת-הפקוח, וכשחזר נתמנה מנהל בי"ס ואח"כ מפקח על בתי-הספר של הזרם הכללי. משנת 1948 היה סגן מפקח ראשי, ובשנים האחרונות מפקח ראשי של בתי-הספר הכלליים.

כתב שירים ומאמרים בבטאוני החינוך: "הפועלהצעיר", "עתידות" ו"דבר לילדים". פרסם פרקי טבע לנוער ב"ארץ שלנו". חלק משיריו על מנגינותיהם נדפסו בספר השירים לא. צ. אידלסון ובחוברת "משירי העליה השניה". כמו-כן הופיעו שיריו בשלשה כפרים: "שדות ירוקים", "בנאות-דשא" ו"אניה קטנה". תרגם גם ספורים (כגון "קרי הפיל") ושירים, ערך עריבה ספרותית ארבעה ספרי זמרה "שירון" לכתות ביה"ס וספר זמרה בשם "זמר חן" לגן וכתות נמוכות.

היה עסוק בפעולות צבוריות שונות: במשך שנים אחדות היה יו"ר הועד למען תוצרת-הארץ, היה חבר מרכז המורים, ומטעם המרכז חבר "ועד החינוך" בתקופת הועד הלאומי. בימי המנדט היה יו"ר ועדת שדורי הרדיו לבתי-הספר מטעם מחלקת החינוך. בהיותו מורה בגדרה נשא לאשה את בלה בת

APA citation

Tidhar, D. (1965). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 14, p. 4458). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/14/4458